Re-ver :עטרה ליושנה – השבת המים אל בית שאן
החברה הישראלית מקוטבת – מגזר, מוצא, תרבות ומעמד. קיטוב זה מתבטא בפערים חברתיים וכלכליים באוכלוסייה, אשר להם גם ביטוי מרחבי פיסי, המעלה שאלות הנוגעות לקשר שבין מרחב, תכנון ופוליטיקה. על רקע זה, עלתה תפיסת הצדק החלוקתי, אשר דוגלת ביצירת שוויון הזדמנויות בחברה באמצעות חיזוק האוכלוסיות המוחלשות וחלוקה צודקת של משאבים ככלי לגישור הפערים בחברה.
את הדרישה לצדק חלוקתי אנו פוגשים בסוגיית נחל האסי, אותו הפכו חברי קיבוץ ניר דוד למשאב משגשג, אולם "השער הצהוב" סגור בפני כל מי שאינו בר רשות בקיבוץ, ובכך מייצר הדרה חברתית של תושבי ישראל, בניהם תושבי העיר בית שאן.
התחקות אחר סיפורם של המים בעמק בית שאן חשפה שכבת היסטוריה שנעלמה מהעין: תעלות מים אשר חצו את העיר ונאטמו לקראת שנות ה- 80. תעלות אלו נחרטו בזיכרונם של ותיקי העיר המוחלשת, והן עשויות להיות המפתח לדרישתם של תושביה לצדק חלוקתי. ההבנה כי מים זרמו בתוך העיר, העלתה את האפשרות להחזיר עטרה ליושנה, להשיב את זרימת המים לעיר, ולענות על צורך התושבים ב משאב טבעי משלהם.
הפרויקט מציע מיתוג מחדש של בית שאן באמצעות הזרמת מי נחל הקיבוצים, אשר כיום מתועלים דרומה, ויצירת נחל עירוני המחבר את חלקי העיר השונים וזורם אל נחל חרוד. זאת מתוך ראייה כי בכוחם של מים לצמצם פערים חברתיים – כלכליים, וכי השבת המים הזורמים אל בית שאן תוכל להביא לשינוי מהותי בעיר, פיזי ותודעתי.
