מִרְעֶה מקום
בשנים האחרונות נעשה מאמץ לאומי לציפוף עירוני אשר מקורו בתחזיות גידול האוכלוסייה. השטחים הפתוחים הטבעיים בישראל הולכים ומצטמצמים, כאשר ברמת הגולן נותר רצף השטחים הפתוחים הטבעי היחיד מצפון לבאר-שבע. כחלק ממאמצי הפיתוח אושרו תכניות המאיימות על המשך קיומו של נוף הגולן- שטחים נרחבים של קרקע בזלתית, נחלים מפוארים ובתות עשבוניות בהן רועות הפרות של תעשיית המרעה לבקר. על שטחים אלה מאיימת גם תעשיית המרעה עצמה, אשר חולשת על כ-60 אחוז ממרחבי הגולן, מסבה נזקים סביבתיים ותורמת להתפתחותו של משבר האקלים.
ייתכן כי תפקידה של רמת הגולן במאמצי הציפוף המדיניים, הוא דווקא בשמירה על השטחים הפתוחים אשר יהפכו בעתיד הלא רחוק למצרך נדיר ונחוץ עבור תושבות ותושבי ישראל. מתוך נקודת מבט זו, מציע הפרויקט לייצר חלופה תכנונית שבמרכזה עומדים ערכי נוף הגולן, תוך מתן מענה לגידול אוכלוסיית הגולן והצורך בחיזוק הכלכלה המקומית המבוססת על ענף החקלאות.
המהלך העיקרי כולל הגדרה של ישויות סטטוטוריות חדשות כגון שמורות רעייה ושטחי חקלאות מתחדשת, ולצידן ישויות מוכרות כגון מסדרונות אקולוגיים, שמורות טבע וגנים לאומיים. כל ישות תתבסס על מודל כלכלי שיאפשר לה לעמוד בפני עצמה, ויחד ייצרו רצף בר-קיימא של שטחים פתוחים.
טרנספורמציה בתעשיית המרעה לבקר, כניסה של תעשיות חלבונים אלטרנטיביים ומעבר הדרגתי מחקלאות קונבנציונלית לשיטות של חקלאות מתחדשת יביאו עמם תועלות כלכליות וסביבתיות- התהוות אופק תעסוקתי עבור התושבות והתושבים והמשך קיומו של מערך השטחים הפתוחים הייחודי.
מרחב זה עבר גלגולים רבים לאורך השנים, החל מתקופת הפליסטוקן ועד לתקופת הגולן הסורי וכיבושו בידי ישראל. התקופות השונות נבדלו זו מזו בעיקר באופי ובהיקף ההתיישבות, וכן בנופיהן החקלאיים. התכנון המחודש טומן בחובו ערכים מגלגוליו הקודמים של הגולן, הוא מהווה פרק נוסף ברצף חייו ומנסה להטמיע כלים חדשים שייצרו איזון בין המערכות הטבעיות לבין הפעילות האנושית במרחב. ההתערבות שואפת להיטמע בנוף הקיים ברגישות ולספק פלטפורמה להתבוננות וחוויה שלו על כל רבדיו.
