אבולוציה של פארק | מבט מחודש על הפארקים העירוניים של ישראל, פארק הירקון כמקרה בוחן
הפארקים העירוניים בישראל תוכננו בגישות שהמתכננים בארץ החזירו איתם מארצות הברית ואירופה, זמן רב לאחר שתוכננו מקורות ההשראה שלהם. בהיעדר מסורת תכנונית בארץ אומצו תפיסות אלה עד לכדי הומוגניזציה בתכנון הפארקים. כיום, בעידן בו תהליכים גלובליים מואצים ומשפיעים בחוזקה, אופנות תכנוניות מתחלפות בקצב מסחרר. אתגר המתווסף להתערבות במקומות מתוכננים, אליה יידרשו דורות המתכננים הבאים.
על מנת לפרק את ההומוגניזציה שחווה הנוף הישראלי, יש לבחון גם גישות מחוץ לדיסציפלינה. בשביל להיות מסוגלים לפסוח על אופנות חולפות, עלינו להרים את הראש משולחן השרטוט כדי להביט בו בדרך חדשה. הפרויקט ידגים דרכים שונות לניתוח המרחב ותכנונו המאפשרות פיתוח מותאם למקום, למשתמשים ולאיכויות הלא מנוצלות בו. דרך שילוב גישות ממדעי החברה והרוח ומשדות אומנות שונים, יחד עם הידע הקיים באדריכלות נוף, אפרק לצורך הרכבה מחדש.
הגישות האנתרופוצנטריות השונות בהן תוכנן פארק הירקון – הפארק הפסטורלי והאקלקטי – הולידו פארק טוב, אך ישנה עדיין עבודה לעשות. בעזרת ארגון מרחבי מחודש של הפארק סביב שכבת אגני הניקוז, אציע דרך לעדכון הפארק. אגני הניקוז והנחל הם דוגמא חלקית לשכבות לא מורגשות, בפארק שנקרא על שם נחל שעובר בו. עדכון זה יכלול חיזוק של שכבות לא מורגשות אלה ונוספות, וחשיפה של העבר התרבותי מרחבי שנמחק ממנו. רבדים אלו יעשירו את צורת השימוש בפארק ויתאימו אותו למקום בו הוא נמצא.
שיטות הפירוק וההרכבה מחדש המושפעות גם מתפיסות של דקונסטרוקציה ממדעי החברה, יאפשרו זליגה של גישות ואלמנטים מחוץ אל תוך תהליכי התכנון העתידיים בארץ וירחיבו את אופקיו.
