משבר זהות
ערי ישראל הגדלות בקצב מהיר לגובה ולרוחב הפכו לנוף הישראלי החדש. שכונות המגדלים הגנריות שנבנות בשולי הערים הן התופעה הנופית העכשווית הבולטת בישראל, אך היא רק חלק ממגמה ארוכת שנים של תכנון אחיד המבוסס על ערכים ניאו-ליברלים. במהלך ההיסטוריה הישראלית , פעם אחר פעם מדיניות ארצית מוטלת על הקרקע בחוזקה רבה והופכת את הסביבות העירוניות בישראל לזהות – ולחסרות זֶהוּת. לבנויות – אך מועטות במאפיינים אורבניים.
התכנון הפרברי של השכונות החדשות מפנה את הגב לעיר, מייצר תלות ברכב הפרטי, ומרחבים חסרי אופי, זהות ומשמעות. במקביל לפיתוח, מרכזי הערים ההיסטוריים ננטשו מאחור, וביניהם גם מרכז העיר של חדרה, שהתברך ברשת רחובות צפופה, בלוקים אורבניים, מונומנטים אייקונים, עצים ותיקים ומקומות הטומנים בחובם מורשת מקומית עדינה ומרגשת.
חדרה מוקפת טבע ייחודי: יער אקליפטוסים, ביצות חורף, חוף ים, נחל וחולות, ועתידה לעבור פיתוח מואץ ולהכפיל את מספר תושביה באמצעות שכונות מגדלים אנונימיות בשולי העיר. הפרויקט מדגיש את הדחיפות לנקודת הזמן הנוכחית ומסמן זאת כהזדמנות לתכנון עירוני-נופי עכשווי חלופי.
הפרויקט מציע התבוננות חדשה על המרחב של חדרה – פנימה והחוצה – ישן וחדש, ומציע חזון למודל עירוני: יצירת מסדרון אורבני המחבר בין מרכז העיר הוותיק לשאר מוקדיה בעזרת תכנון אלטרנטיבי לשכונה חדשה. עיצוב השכונה נשען על המרכיבים העירוניים האיכותיים והייחודיים של מרכז חדרה תוך משיכת הגריד ההיסטורי, בניית ארגז כלים של טיפולוגיות בלוקים אופייניים, צמחייה 'חדרתית' ושימוש בפרופורציות של רחובות ומרחבים ציבוריים קיימים.
התכנון שואף לחזק את הזהות המקומית של חדרה ולייצר מרחבים מגוונים ורב שימושיים למגורים בעלי משמעות, להזדמנויות קהילתיות וכן, רצף עירוני הליכתי שמחבר את העיר ליער האקליפטוסים, לתחנת הרכבת ולחוף הים, אשר מנותקים כיום מהעיר.
אנו ניצבים בפני משבר האקלים העולמי ומתמודדים עם צפיפות אוכלוסין ההולכת וגוברת בישראל. הזכות לעירוניות טובה מגיעה לכולן והפרויקט מציע גישה מקומית לתכנון עתידי עירוני. ערי ישראל חייבות להתכונן למציאות החדשה ולהוות מרחבים בעלי משמעות וזהות, ברי קיימא, חסינים ונגישים לכלל הציבור.
