#לא_צריכה

החל משנות ה-90 של המאה הקודמת, כשהעיניים נשואות אל התכנון הפרברי בארה״ב, החל הקניון הישראלי להרים את ראשו ביתר שאת וגל מסחרר של בניית מרכזי קניות שטף את המדינה. אולם, החל מראשית שנות האלפיים, העודף שנוצר בשטחי המסחר לצד מגמות בהרגלי הצריכה הביאו לדעיכתם ונטישתם של קניונים רבים. הפרויקט יתמקד בעיר ראשון לציון, אשר בה לבדה נבנו תוך שנתיים (1991-1993) שבעה קניונים שמתוכם שישה אינם פעילים עוד והם ניצבים כקופסאות ריקות מוקפות חניון בלב המרחב הציבורי המצטופף של גוש דן. תחושת ״דז׳ה וו״ חזקה ולא נעימה אופפת את ההשקות של קניונים חדשים בעיר בתקופה האחרונה. 

הפרויקט בוחן את הפוטנציאל הקהילתי והסביבתי הגלום במתחמים הנטושים ובאלה שעתידם עלול להיות דומה לקודמם, ומציע חשיבה חדשה ובת קיימא להשמשה מחודשת שלהם. מרכזי הקניות ישנו את ייעודם לטובת יצירת דיור בר-השגה, חיזוק המסחר המקומי ומתן מענה לצרכים ציבוריים-שכונתיים תוך מתן דגש על חיזוק הקהילתיות. לצורך כך, פותחו טיפולוגית בנייה המשלבות מגורים, מסחר ומלאכה ומאפשרות למתחמים החדשים להוות נדבך חשוב ברצף העירוני ולא לגרום לקטיעתו כבמצב הקיים. אלה גם ישתלבו במערכים תשתיתיים-אזוריים כדוגמת מערכת הניקוז של ראשון לציון ויוסיפו לחוסנה של העיר בהתמודדות עם אירועי נגר. הפרויקט בוחן שאלות הנוגעות במשבר האקלים, משבר הדיור ומשברים חברתיים ומציע סל כלים תכנוניים להשמשה בת קיימא של מתחמים דומים ותופעות דומות במקומות נוספים בנוף הישראלי.