בין הזמנים

אנו נמצאים בעיצומו של עידן עירוני המחייב תכנון מתאים לאוכלוסיה הגדלה, לקצב היומיום, ולשינויי האקלים. כתגובה, ערים רבות בעולם וביניהן תל אביב-יפו, מקדמות במקביל עשרות תכניות פיתוח למגורים, תעסוקה ותחבורה, אשר מעלות שתי בעיות מרכזיות המשנות את נופה ותפקודה של העיר. הראשונה היא צמצום הנוף הטבעי לטובת נוף מאסיבי, קשיח ומונוטוני, והשנייה היא תהליכי פיתוח והתחדשות שמשבשים את סדר היום העירוני ועתידים להימשך עוד שנים רבות. האם ייתכן כי תפיסת התכנון העירונית האינטנסיבית, המקדמת תפוקה והספקים מהירים, שכחה לקחת בחשבון את המרכיב האנושי לשמו היא קמה?

הפרויקט מציע להפוך את תפיסת התכנון הלינארית (תכנון-ביצוע) לתפיסה מעגלית, באמצעות מודל מחזורי לתכנון וניהול מרחבים יומיומיים תחת פיתוח, הפועל למען החוויה האנושית. בהשראת תנועת ההאטה וגישת הכלכלה המעגלית, הוא יוצר מערכת בת-קיימא הדוגלת בשימור, צמצום, שימור חוזר ומחזור, תוך תכנון אדפטיבי וגמיש. כדי להעצים את החוויה האנושית, המרחב הציבורי תופס את מקומו המקורי  במערכת העירונית כשלד המארגן של המרחב, עליו מתבסס הפיתוח העתידי בשלבים: ראשית על-ידי ניצול שטחים פנויים קיימים, לאחר מכן בחיבור למערכת העירונית הקיימת, ולבסוף בהוספת טיפוסים חדשים של מרחבים ציבוריים. השלד הציבורי החדש מתוכנן באמצעות חללים בקנה מידה משתנה, שימוש חוזר בחומרים, וחוויות טבע המדגישות השתנות ותהליכים טבעיים. לאלו מצטרפים אלמנטים טבעיים לניהול נגר, הקלה בחום העירוני ועידוד מגוון ביולוגי.

בראייה הוליסטית, המודל החדש מעודד האטה, מקומיות, קהילתיות והערכה מחודשת לטבע. אלו מחזירים את האדם למרכז המערכת העירונית, ובו בזמן מזכירים לו שהוא חלק ממערכת אקולוגית רחבה יותר שתלויה בו והוא תלוי בה.