סביבה מחנכת

הטיפולוגיה של בית ספר, שהתבססה על בית חרושתף לא השתנתה משמעותית מאז המאה הקודמת. למרות השינויים באופי שוק העבודה והכישורים המוערכים על ידי מעסיקים, תכנית הלימודים ואף אופן העברתה לא מותאמים לצעירים של העידן העכשווי. כמו כן, מערכת החינוך כולה מאופיינת בניתוק פיזי ופרוגרמטי מהחברה ומהעיר.
הפרויקט מציע תפיסה חינוכית חדשה שמתבססת על חיבור לעולם האמיתי – הפיזי והאנושי. תפיסה זו מציעה חשיבה מחודשת על גישה תכנונית של מרחבי החינוך ושואפת להעצים שיתופי פעולה בין התלמידים, המורים ובעלי המקצוע השונים שיהיו מעורבים במהלך הלימודי.
הפרויקט מהווה ממשק  בין מערכת החינוך לבין העיר: שתי המערכות מתמפחות יחדיו ותלויות אחת בשנייה. מערכת החינוך דואגת להעצים תחושת שייכות מקומית באמצעות חיבורה לעיר ובו זמנית, העיר מאפשרת מפגשים פרוגרמטיים ופיזייים שהכרחיים לטובת פיתוח קשרי גומלין עוד מגילם הצעיר של התלמידים.