מכתוב

בין מרחב אחיד במאפייניו, שעין לא ביקורתית יכולה לחשוב לרגע שמדובר במרחב אחד, עובר קו גבול ישר שלא מסתמך על אף קריטריון מרחבי אחד או אחר, מחלק את האזור לשני מרחבים שונים. מעניק לאחד הגדרה ולשני אחרת. נותן וגוזל זכויות, קו ישר שעובר לעיתים ומחלק בתים, ללא כל אחריות או השלכות.

במקרה של כפר אל-וולג'ה מדובר במרחב בעל אוכלוסייה השייכת למרחב תפקודי שלם המכיל משפחות מורחבות אשר מתפצלות לרוב בין שני האזורים, וולג'ה ירושלים ו-וולג'ה שטח C . למרות זאת שני הצדדים אינם בעלי שיוך מנהלי זהה, וזאת משום שהועבר קו שקבע והכתיב זאת.

למרות שוולג'ה ירושלים היא שכונת מגורים ולא שטח פתוח ולמרות שאין שום כוונה לפתח שם תשתיות כלשהן, הפקחים של הרשות לאכיפת מקרקעין מגיעים לכפר בתדירות גבוהה ומחלקים צווי הריסה המבוצעים באופן מיידי אלא אם כן מוגשת עתירה נגד ביצוע הצו, כ-40% מבתי הכפר שנמצאים בתחום השיפוט של ירושלים מיועדים להריסה. בהיעדר תכנית מתאר העתירות שמוגשות נידחות בזו אחר זו וצווי ההריסה מבוצעים זמן קצר אחרי מתן פסק הדין.

הפרויקט בוחן כיצד ניתן להשתמש באופן ביקורתי בקו הגבול השרירותי שנכפה על הכפר ככלי מרחבי להנכחה פיזית של המצב האבסורדי שאליו נקלעו תושביו.

פרויקט מכתוב נותן במה למימוש זכויות תושבי וולג'ה ירושלים, ובו בזמן מביא למימוש ביטויו הפיזי של קו הגבול, שהכל נהיה בדברו.