צפיפות בפתח

הגידול האינטנסיבי באוכלוסייה בארץ בעשורים האחרונים יוצר צורך בבניית מגורים בקצב מהיר. הפתרונות שאנו רואים בשטח הם של פינוי בינוי של שכונות ישנות או הרחבה של הערים בשוליים והקמת שכונות חדשות המאופיינות בבניינים בטיפולוגית בניה חזרתיות של מגדלים רבי קומות המגיעים ל- 10 , 20 ואף 30 קומות. שכונות אלו נבנות על פי פרוגרמה קבועה וחזרתיות שנובעות ממוסכמות תכנוניות מקובלות.

בניסיון לצופף תוך כדי שמירה על הגבולות והעקרונות התכנונים הנוגעים לקשר של הפנים והסביבה החיצונית מהמאה הקודמת יוצרים בעיה של סביבת מגורים פגומה.

נקודת המוצא היה מיפוי התריסים המוגפים בשכונת רובע יזרעאל שבעפולה, שמציג את המציאות בה אנו חיים, כולנו רוצים 2.5-3 כיווני אוויר ומבט לסביבה אבל מה שקורה בפועל זה שאנשים סוגרים את התריסים ברוב החדרים לטובל פרטיות ובכך מוותרים על הנוף. המרחב סביב המגדלים מאופיין בחניות שממלאות את כל השטח הפנוי ומגיע על חשבון סביבה איכותית שמקובצת לפארק שכונתי שרק מיעוט נהנים מהנוף שלו.

תופעה התריסים הסגורים הובילה אותי לפיתוח שיטת מגורים מהפכנית וחדשה שמבוססת על ניתוק מלא מהסביבה על ידי ביטול החלונות הפיזיים במרחב ובמקומם יצירת דירות בעלות  מעטפת כפולה המאפשרת חלון לעולם הווירטואלי והתאמת סביבת המגורים של כל אחד לפי רצונו בכל רגע נתון. דרך מגורים זו אינה מוגבלת במיקומה על פני הקרקע ולכן מאפשר שימוש מירבי  בשטח של השכונה ואף מייצרת מפלסיות נוספת לרחובות העיר.