אנלוגיה של שליטה| כח, מרחב & גיופוליטיקה – נצרת כמקרה בוחן אורבני לשליטה מרחבית.
מאליו בשיח התכנון הישראלי בכלל והנצרתי בפרט. במיוחד כשהגורם העיקרי לשנוי הנופי הינו מבנה ממשלה, שנבנה על אחד מראשי ההרים הגבוהים ביותר בסביבה של נצרת, המשקיף על העיר הערבית הגדולה ביותר בארץ.
בדגש על העובדה הגיוגראפית המכתיבה את היחס הפוליטי בין נצרת ונצרת עילית. אני חוקר את תולדותיו של מבנה קריית הממשלה יחד עם בית משפט השלום, מנקודת המבט היומיומית של האזרח הנצרתי, ומתוך ההבנה שהמבט היומיומי שהופך מהר להיות המבט המובן מאליו. ולמבט הזה יש את הכח לעצב את תודעתיו של האזרח דרך אלמנטים שלטוניים במרחב אזרחי שהסוכן העיקרי בעיצוב התודעה הינו התכנון האדירכלי המשדר כח,שליטה ומונומנטליות.
מתוך הגדרת קריית הממשלה ובית המשפת כגופית זרים במרחב הנצרתי, המאיימים על זהות, קודש ואוטנתיות של העיר. החיפוש אחרי מופעים זהים שיש להם את הפונציאל להפוך לאיום מרחבי, מוביל לגלות שגופים בבעלות המדינה אחרים נמצאים על ראשי הרים, מתחם המשטרה המחוזית, פיקוד העורף, ומתחם המשטרה המקומי.
וכך, בין האיום המרחבי הקיים והאיומים המרחביים העתידיים לבין ההיסטוריה של נצרת והתפתחותה העתידית. הפרוייקט דן במושגים של זהות, שייכות ואזרחות. המעמיד את הרזרח הנצרתי באמצע הדיון ומנסה דרך המבט לפרק את התמונה המוטמעת בתודעה של האזרח כלפי העיר נצרת ולפרק את הכח של מבני ההמשלה בעיני אותו אזרח. מהלך פירוק המבט מקבל ביטוי דרך מסלול הדרגתי ברמפה המקשרת בין המפלסים שחושפת בכל מקטע מבט שונה. בסופו של מהלך הפירוק, האזרחים מגיעים לחלל הקולקטיבי המאפשר התקהלות ומעודד שיח, הפונה למבט לנוף העתידי של העיר נצרת.
וכך, דרך הדיון בין האזרח האחד לבין הקולקטיב, בין השולט והנשלט, בין העבר להווה והעתיד, בין הזמני לקבוע, ובין המובן מאליו והמתגלה מחדש, בין הכח האזרחי וכח השלטוני, בין פירוק ועיצוב תודעה. הפרוייקט מהווה ומייצר מרחב ביקורתי לאזרח הנצרתי כלפי המרחב השייך אלוי וכלפי אלמנטים המשפיעים עליו ומעלה דיון המשך במבקר את המציאות בה אנחנו חיים המצטרכת חשיבה תמידית דרך אנלוגיה של שליטה.
