שורשים של חוסן
באופן היסטורי, נחשבו הדרוזים מרמת הגולן לקהילה איתנה ששומרת באומץ על אדמתה וזהותה באמצעות עיבוד השדות החקלאיים שבבעלותם הפרטית. עם זאת, זהות קולקטיבית עמידה זו נחלשה בהדרגה מאז סיפוח האזור בשנת 1981, ובעיקר לאחר שניתנו לתושבי הגולן אפשרויות נרחבות להשכלה גבוהה. כתוצאה מכך, כיום ניכרת בקרב הדרוזים ברמת הגולן תחושת נתק בין-דורי משמעותית.
מטרת הפרויקט היא לשקם את הזהות האיתנה הזו באמצעות התערבות אדריכלית המבוססת על חינוך. ההתערבות מציעה מערכת חינוכית חדשנית המשלבת באופן שווה בין השכלה פורמלית זרה לבין ידע מסורתי מקומי. אף שמדובר במיזם חינוכי בבסיסו, העיצוב מתוכנן כך שיאפשר אינטראקציה בין הדורות השונים באמצעות לימוד אדריכלי, כמו גם דרך חללים תעשייתיים, תשתיתיים וחברתיים הממוקמים בשדות החקלאיים בין מג'דל שמס למסעדה. חללים אינדיבידואליים אלו יוצרים יחידות המתחברות למערכת רחבת היקף המפוזרת בין השדות החקלאיים. מרכז כל יחידת לימוד הוא בורות מים מקומיים קיימים, המשמשים גם ככלי עבודה ולמידה וגם כמוקדי מפגש חברתי.
