עיר אחת ושני עמים – מרחבים אגוניסטים
הפרויקט מתבסס על מחקרה של פרופ. שנטל מוף, חוקרת מדעי המדינה שדנה במושג האגוניזם, מושג פילוסופי פוליטי אשר זורק אור על חשיבות הקונפליקט ונוכחותו במערכת הפוליטית בה ניכר המגוון והריבוי, וכל ניסיון בעצם לדכא קונפליקט זה, יביא השלכות שליליות הפוכות. ומשום שמתיימר להגיד שארכיטקטורה יכולה לפטור סכסוכים, אז הפרויקט יוצא מנוקדת הנחה זו ומכיר באי היכולת של הארכיטקטורה לפטור סכסוכים אידאולוגיים ולאומיים או כל סכסוך שהוא.
הפרויקט מתעסק במרחבי סכסוך, ולקח לו כמקרה בוחן את העיר לוד, עיר היסטורית מעורבת בא נוכח הסכסוך הלאומי וההיסטורי והמרחבי בכל הממדים האפשריים, עיר עם מיעוט ערבי פלסטיני שסובל כבר עשורים מהזנחה ודיכוי. העיר בערה במהלך "שומר חומות" ויצאה משליטה, אירועים שהובילו להרבה מקרי אלימות בין ערבים ויהודים, דבר אשר הוביל לרצח של מוסא חסונה. בעקבות האירועים, הרבה מתחים שהיו במרחב הלודאי ההיסטורי צפו ועלו לפני השטח והפכו גלויים יותר מתמיד, דבר אשר מעלה שאלות על האופן בו צריכה הארכיטקטורה להתערב, ואיך אפשר להתמודד עם תמונת המצב החדשה. ושואל, איך אפשר לייצר רשת של מרחבה מחאה אגוניסטים, מרחבים אשר מנכיחים את הקונפליקט ונותנים לו במה להיות מבוטא, כדרך התמודדות עם המשבר הלאומי-פוליטי בעיר לוד, ובנוסף, איך בעצם מרחבי מחאה יכולים להוות מנוע לתכנון עירוני וארגון המרחב?
התכנון מציע רשת של מרחבי מחאה אגוניסטים אשר כל מרחב מהם מאופיין באפוי אדריכלי אחר, חלק מהמרחבים מתעסקים בפיתוח המרחב הציבורי הפתוח, כגון כיכר המחאות, אחרים עם שימור וניצול המרחב ההיסטורי הקיים כמו מרחב ח’אן אלחילו, אחרים עם הוספת ותכנון מסות אדריכליות ובניינים בעלי פרוגרמות מגוונות אשר כל אחד מהם משרת אג’נדה שונה, כמו למשל בניין העירייה שמיצג את הכוח המושל, או בניין המרכז הפוליטי שמחבר במפלסים שונים את הבית ספר הערבי עם המכינה הקדם צבאית. את המרחבים השונים מחבר גשר מוגבה ששואב את צורתו מהתשתית הפלסטינית, גשר אשר עובר כמעט בכל המרחבים ומספק ממד שלישי בגובה ליצירת עוד רובד של מרחבי וסיטואציות של מחאה, השקפה השתתפות.
