מרחבים מתחדשים

השכונות הוותיקות בישראל שנבנו בשנים שלאחר קום המדינה עוברות בשנים האחרונות תהליך של התחדשות עירונית. התהליך מחזיק בארגז כלים מצומצם ששם דגש על הגדלת מספר יחידות הדיור ומתמקד לרוב בבניין או במקבץ בניינים בודד ובכך מתעלם מחוזקות הקיימות בשכונות הוותיקות כמו שפע השטחים הציבוריים הפתוחים בהן. תכנון שטחים אלה הושפע ממודלים ששאפו לייצר סביבה טבעית וקהילתית בניגוד לניכור של העיר התעשייתית. רעיונות אלו כשלו לבסוף בשל חוסר התאמה לתנאי האקלים בישראל והצורך בתחזוקה אינטנסיבית. היום, שטחים אלה לרוב מוזנחים ואינם ממצים את הפוטנציאל החברתי והסביבתי הגלום בהם. הפרויקט בוחן את שכונת קריית נורדאו, אחת השכונות הוותיקות והגדולות בנתניה אשר הוקמה בשנות ה-50 במטרה לקלוט עולים ומאז התרחבה. מצבה היום לרוב מוזנח והיא נתפסת כמובלעת ענייה בלב סביבת שכונות חדשות וחזקות ומלבד ניתוקה מסביבתה, השכונה אינה מלוכדת בתוך עצמה. הפרויקט מתמקד בציר שטחים ציבוריים פתוחים בלב השכונה ומציע התחדשות מרחבית המנגישה את השטח הציבורי הפתוח וכוללת דפנות מבונות מעורבות שימושים המציעות תמהיל דיור מגוון, בשילוב השטח הציבורי הפתוח ליצירת לב מלכד לשכונה וקישורה מחדש לסביבתה. התכנון הנופי מותאם לעצים הבוגרים הקיימים והבינוי מפנה דופן עירונית פעילה לשטח הציבורי הפתוח.