חלומות מתוקים על שדות ירוקים

ֹשמירה על משאבי הטבע בכדור הארץ מציבה אתגרים הנובעים בחלקם מכרסום מתמיד בשטחים פתוחים לטובת עיור. השטחים הפתוחים הם משאב מוגבל החיוני לשימור המגוון הביולוגי ולצמצום הנזקים האקולוגיים שבנייה ופיתוח עירוני גורמים. גם בישראל תהליכי העיור המואצים והביקוש המתמשך לבנייה חדשה למגורים נעשו ונעשים לרוב על חשבונם של שטחים פתוחים. זו התרחבות עירונית קלה ומהירה יותר בהשוואה לפיתוח וציפוף אזורים בנויים,  והיא נמצאת בבסיס פיתוח המדינה עוד מהקמתה. וכך, ערים גדלות ופורשות זרועות ללא זיקה לשימור הטבע ואיכותו. הפתרון המקובל למניעת כרסום זה הוא עיבוי הבינוי בתוך השטח העירוני והגבלת גידולו, אולם פעולה זו מחזקת את הניתוק בין אוכלוסיית הערים לטבע ואת השוני המהותי בין הסביבה העירונית לסביבה שמחוץ לעיר.

אני סבורה כי הפיתוח העירוני יכול להיות דווקא מנוע לחיבור בין שימור הטבע לאדם, כאמצעי שישלב את הטבע כחלק מחיי היום-יום בערים. לפיכך, הפרויקט מציע שימור של אזורים טבעיים לצד חיזוק הקשר שבין אוכלוסיית הערים לטבע. מקרה הבוחן הוא מקטע המקיף את הדרך הראשית שעוברת מעיר ילדותי, רחובות, לעיר השכנה, נס ציונה. המקטע הוא קו שבר בין מרכזי הערים, בין פיתוח תעסוקתי אינטנסיבי לשדות, זכר למושבות החקלאיות שאפיינו את ראשית הערים, ומעניק עדיפות ברורה לתנועה בכלי רכב ממונעים על פני תנועה רגלית. כיום המקטע מתאפיין כשממה עירונית ואנושית עם תוכניות עתידיות שמציעות לבנות עליו באופן אינטנסיבי. ההתערבות המוצעת נותנת מענה לצורכי הפיתוח העירוניים תוך שמירה על אזורי טבע משמעותיים ורציפים הגובלים ברקמת החיים העירונית. ההצעה מתבססת על תכנון שמעודד הליכה רגלית – שיטוטבע – שהוא שיטוט בין מרחבי העיר למרחבי הטבע תוך יצירת סוג חדש של חוויה על ידי תכנון מרחבים ירוקים כחלק מהעיר ובנגישות של כמה דקות הליכה מכל נקודה בה.