הפרוייקט "עיר מקלט", מתמקד בסוגיית מבקשי המקלט בנווה שאנן, תל-אביב. אוכלוסית מבקשי מקלט הינם פליטים, אשר ברחו מארץ אזרחותם בגלל פחד ממשי לחייהם וחוסר יכולת של מדינות המוצא להגן עליהם. במסע מטלטל תוך עינויים, רדיפה וכליאה הגיעו לישראל בשאיפה לעתיד טוב יותר. בארץ, פליט יכול להגיש בקשת מקלט ולקבל מעמד של פליט המקנה לו זכויות, אך למרות זאת, בישראל הוכרו עד כה רק 13 בקשות מקלט מתוך 15000 שמחכות לבדיקה. במצב זה, מבקשי המקלט נותרים ללא זכויות במשך עשרות שנים, בלי שירותי רווחה, שירותי בריאות ממלכתי, קצבאות וגמלאות, מודרים בחינוך הממלכתי תוך הפרדה גזעית,מוגבלים באופציות התעסוקה, וללא מגורים הולמים. הצפיפות הרבה בה הם מתגוררים מעמיסה מאוד על התשתיות הרעועות של האזרחים המוחלשים בשכונה ומגדילה את המצוקה של כלל התושבים בנווה שאנן.
הפרויקט נותן מענה לסוגיות הרבות של מבקשי המקלט, כשהוא לוקח את שכונת נווה שאנן כמקרה בוחן לתכנון רשת תמיכה לאוכלוסיות הזמניות האלו. הוא עושה שימוש מחדש ב"תחנה המרכזית החדשה" השוכנת בשכונה, תוך זיהוי הפונציאל שלה כתשתית עירונית המהווה כיום בית תרבותי וחברתי לאוכלוסית מבקשי המקלט אשר עתידה להתפנות מאוטובוסים בשנים הקרובות ומתוך כך ההבנה כי ישנו הכרח לעשות שימוש מחודש במבנה הקיים על מנת למנוע בניה מאסיבית ועומס נוסף על התשתיות.
נקודת המוצא של הפרוייקט לטיפול בבעית מבקשי המקלט היא "הזכות לעיר", מונח שטבע הפילוסוף אנרי לפבר, המתייחס למכלול זכויות הקשורות למרחב העירוני. במציאות הנוכחית, מבקשי המקלט נעדרים מחיי העיר, הם לא משתתפים פעילים, לא משולבים ואף מודרים ממנה. "הזכות לעיר" כוללת בתוכה את הזכות להכשרה וחינוך, לעבודה, לבריאות, לדיור ולהבדל ולא דווקא הפרמטריים הפורמאלים של אזרחות. מתוך הבנה כי מבקשי המקלט לא יקבלו את זכויותיהם בזכות ממשלות ישראל ומתוך הבנה כי העיר ולא המדינה הופכות לסולם הרלוונטי לדיון על שייכות בחיי היומיום, הפרויקט נותן אלטרנטיבה אפשרית לאזרחות עירונית בתל אביב ומציב את התחנה המרכזית כ"עיר המקלט" עבורם. היא תהווה מקום בו השלטון המקומי יקנה להם זכויות שהמדינה שוללת מהם ותגן עליהם למרות מעמדם המשפטי. עיר המקלט תספק את כל צרכי הקיום של מבקשי המקלט, ביניהם מגורים, חינוך, פולחן, תעסוקה, הכשרה ועוד ותהיה מושתת על ייצור חקלאית אשר יספק להם ביטחון תעסוקתי ותעודד את שילובם בשוק העבודה. כל אלו יספקו להם כלים ופלטפורמה לעצמאות קהילתית תוך מחיה, עבודה ומאבק משותף.