משרת\משורת

מערכות בניין. איננו יכולים בלעדיהן כיום, אך האמת היא שאנחנו לא באמת אוהבים אותן. האדריכל מדחיק את המערכות מחוץ לתכנון ואילו הלקוח אינו מעוניין לראות ולשמוע אותן. לרוב, מערכות הבניין זוכות לתפקיד פריפריאלי בתכנון האדריכלי ומתוכננות בדרך כלל ע"י יועצים חיצוניים לאחר התכנון הראשוני כתוספת שהיא בבחינת "רע הכרחי". כיום, המערכות מתוכננות בצורה מסורבלת ולא יעילה, התופסות נפח רב בחלל (בעיקר מערכת מיזוג האוויר) ואנו זקוקים לשירותיו הנוספים של יועץ הסופרפוזיציה. תכנון בעייתי זה הוא תוצר של תפיסת עולמם של האדריכלים כיום, המונעים בתכנון משיקולים אחרים. התוצר שאנו מקבלים הוא חללים שלרוב לא יכולים לספק בעצמם את כל ההגנה מפני האקלים וזקוקים לשם כך לעזרה חיצונית.

בהשראת כתביו של ריינר בנהאם, ובניגוד למקובל בקרב האדריכלים המודרניים, תפקידה של הארכיטקטורה נתפס בעיניי כיצירה של "סביבה המותאמת לפעילות אנושית" הנטולה מטען תרבותי ואסתטי.

הפרויקט מציע אלטרנטיבה לתכנון, בה מערכות הבניין הן אלו שמכתיבות את החלל שהופך  להיות ה"משרת" של המערכות. במציאות בדיונית זו אין תעלות, צנרות ומערכות מסורבלות ובמקומן האדם חי בתוך "בועות סביבתיות"; חללים מתנפחים המשתנים כפונקציה של צריכת המערכות החיוניות המוכתבות ע"י המערכות כמו מים ואוויר ממוזג.

מטרת הפרויקט הינה לעורר מחשבה מחדש על צורת התכנון המקובלת כאשר האספקה של הצרכים החיוניים לנו, מים, אוויר, חשמל וכו' עומד בבסיסה ומוביל אותה.