Tabula Plena
מדינת ישראל נמצאת כמעט מראשיתה במחסור מתמשך ביחידות דיור. משמעות הדבר שישנו צורך אמיתי ותמידי בבנייתן של עוד ועוד יחידות מגורים, ומהר. עובדה זאת, בשילוב עם אינטרסים חברתיים, כלכליים ופוליטיים, גם אם אלה השתנו לאורך השנים, הולידו את הנוף הגנרי-חזרתי של מרחבי הפרברים הישראליים. השכפול החזרתי, המתבטא מרמת המרקם השכונתי ועד הבניין הבודד, מייצר תחושה של אי-מקום. שכן אותם הבניינים, אותם הרחובות, מתקיימים בו-זמנית בכל אחת מאותן שכונות מגורים חדשות, לאורכה של הארץ ולרוחבה, וכמעט שלא ניתן לומר אם אני נמצא בעכו, נתניה או אשקלון.
שכונות אלה נבנות בשולי הערים הקיימות, על גבי שטחים שהיו פעם שטחים פתוחים – קרקעות חקלאיות או שטחי בור טבעיים. מרחבים אלה לא מכילים, כביכול, ערכים או מאפיינים שראויים לשימור או להתייחסות כלשהי מצד המתכננים. על כן, קל מאוד להתייחס למרחבים הללו כריקים מתוכן. דף חלק שמחכה למתכנן שיעביר עליו את קווי התכנון שלו.
הגישה התכנונית של "טאבולה ראסה" שמהותה תכנון ובנייה תוך התעלמות ומחיקה של המצב הקיים מתאפשרת ביתר קלות במרחבים הפתוחים שמיועדים לבנייה. גישה זאת, במקום מרחבי מגורים חדשניים וייחודיים, מעודדת ומאפשרת שכפול וחזרתיות, באופן שמבטל כל סממן של זהות בסביבות המגורים הישראליות.
אך האם אותם מרחבים פתוחים אכן ריקים מתוכן?
לעומת הגישה הקיימת, ניתן לטעון כי אותה "קרקע ריקה" מכילה בתוכה תכונות מרחביות ייחודיות שיכולות לחולל בכל פעם מחדש תכנון ייחודי וחד פעמי. בפרוייקט שלי אני מדגימה קריאה מחודשת של אותם מרחבים פתוחים ריקים וזניחים אלה, על גבי מרחב התכנון של תכנית המתאר הר/2200 עבור השטח הפתוח מדרום להרצליה. תוך ניצול של יכולות מתקדמות לניתוח וכימות ערכי של המרחב, הצגתי כיצד אפילו מהניואנסים העדינים ביותר של המרחב הקיים ניתן לתכנן סביבת מגורים איכותית יותר.
סביבה שמכילה מצד אחד את כל הצרכים עבור אורח החיים המודרני העכשווי, ומצד שני רותמת ערכים מקומיים ליצירת מרחב מחייה ייחודי וחווית מגורים עשירה יותר מזו הקיימת כיום במרחב המשוכפל בו אנו חיים. וכל זאת תוך הגדלה משמעותית של מספר יחידות הדיור וניצול מיטבי של הקרקע.
