Gerontopia | Utopias for Residents of Every Age

בערים בהן מתרחשת התחדשות עירונית, קהל היעד במוקד התכנון הוא שכבת האוכלוסייה החזקה. היא נתפשת כזו אשר תיקח את העיר "לשלב הבא" ותעלה את רמתה. יש לה מופע מוכר: רבי קומות מוקפיי פארקים רחבי ידיים, אלו נישאים לגובה מעל לקומת מסד עבור מרכז מסחרי לאזור ההתחדשות, אך ללא קומת קרקע פעילה, לצד היצע של דירות גדולות, המיועדות למשפחות, כמעט באופן בלעדי.  יחד עם זאת, משפחות צעירות אינן קהל היעד היחיד בעיר, ואינן מייצגות את משק הבית הממוצע. לאן, אם כן, נעלמו שאר האוכלוסיות מעינו של המתכנן? היכן הצעירים, בעלי המוגבלויות ואוכלוסיית הגיל השלישי אשר מהווים נתח גדול יותר באוכלוסייה הכללית מאשר משפחות צעירות? שאלות אלו הובילו לשאלת המחקר כיצד עיר יכולה לאמץ יתרונות בתכנון עבור הגיל השלישי לחשיבה מחדש על המרחב העירוני, תוך שימת דגש על תכנון מכליל?

מקרה הבוחן הוא שכונת בת גלים שבחיפה, בה החלו תהליכי התחדשות עירונית, הכוללים פינוי בינוי של בלוקי מגורים נמוכי קומה ודירות קטנות לטובת מגדלים בעלי דירות גדולות הפונות למשפחות ופארקים רחבים לצידם. הפרויקט מבקש לבחון דרך אחרת לתכנון התחדשות עירונית, פעולה שראשיתה היא בהבנה של אוכלוסיית היעד, זו הקיימת היום ועתידה להישאר וזו שעתידה להצטרף. כיצד אפשר לתכנן מרחב עירוני פעיל השם במרכז את צרכי האוכלוסייה כולה, החל מהצעירים , ממשיך במשפחות הצעירות ועד לגיל השלישי תוך מתן מענה לכל אוכלוסייה בפרט במטרה לשלבן אחת בשנייה במהלך העירוני המכליל.