עושים שכונה
אנו חיים בעידן בו שכונות וערים מתוכננות ונבנות כיחידה אחת, תוך התעלמות גורפת מיכולת הפיתוח העתידית של העיר והצרכים המשתנים של האוכלוסייה. לצד זאת המערכת הבירוקרטית ושיטת התכנון הנהוגה בארץ הכוללות בין היתר נספחי בינוי מרחיקי לכת לצד תכנון ושיווק של מצבורי מגרשים, כופות תפיסה עירונית תבניתית ומקבעת אשר לא ניתנת לפיתוח ולהתחדשות.
שיטה זו שמה את המרחב הפרטי במרכז ומרחיקה אותו מהמרחב הציבורי תוך התייחסות לרחוב כדרך בלבד. המרחב הציבורי נותר עם יחס של אילוצי פרוגרמה ונדחק לשאריות המרחב שנותר בין השטחים הפרטיים המתוכננים.
כך נוצרות שכונות אנטי עירוניות, מכונסות, מנוכרות, לא נגישות ולא הליכתיות. מרחב מקוטע המקדש את הרכב ומזניח את האדם.
מה העתיד של מרחבים אלו? כיצד ניתן להתערב בהם תוך ערעור על סדרי העדיפויות המוטמעים בהם מחד וקבלה של קיומם מאידך?
הפרויקט מציע התבוננות אחרת על שכונה קיימת תוך התערבות במרחב ציבורי לא מתפקד והפיכתו למרחב שנע בין הציבורי לפרטי ומייצר מרחב ציבורי חדש איכותי ותוסס בתוך שכונה הומוגנית ומסוגרת.
הפרויקט ממוקם בשכונת מוריה בעיר מודיעין אשר מסמלת את תפיסת התכנון העירוני בישראל. הפרויקט עוסק ביצירה של טיפולוגיה חדשה לחיים בתוך שכונת מגורים הומוגניות ושבלונית תוך התמודדות עם הקיים ומציאת הפוטנציאל בתוכו. זאת על ידי שילוב ופיתוח של מגורים קטנים ופונקציות תומכות על גבי קירות תמך קיימים והמרת מרחב "ציבורי" לא שמיש ולא מתפקד לשכונה.
הפרויקט בוחר לערער על סדר העדיפויות הקיים ולתת את הבמה למרחב הציבורי אשר מוזן מהמרחב הפרטי ומזין אותו חזרה.
