מארג השאריות

אוכל. מוצר הצריכה שכולנו אוהבים, לא יכולים בלעדיו ומוקפים בו מהרגע שבו אנו נולדים, בין אם בבישול לארוחת חג מתקרבת, קנייה בשוק ואפילו בפעולה היומיומית של השלכה לפח. האוכל מלווה את התפתחות הציוויליזציה האנושית, ולפני התקופה המודרנית גם היה כוח מחולל של הסביבות העירוניות. מרחבי המגורים התגבשו סביב השדות החקלאים, מרחבי האספקה ומרחבי קליטת המזון, וכל אלה הפכו להיות חלק מאבני הבניין של הרחוב. העיר הפכה להיות מרקם המנכיח את שלבי האוכל במרחביה הפתוחים, דבר אשר הוליד זהות עירונית שנבעה מנקודת המפגש בין אוכל למרחב הפיזי. התכנון המודרניסטי שדגל בהפרדת שימושים הלך ודחק שרשרת המזון לשולי העיר. את שרידיה האחרונים אפשר היום לראות על מדפי הסופרמרקטים הצפופים או בפחי האשפה בחצרות האחוריות.

בפרויקט, דרך פרשנות מחודשת של המושג "חלל זבל" שטבע האדריכל רם קולהאס, אני מחפש אחר מרחבים שתוכננו כמערכים שלמים של שרשרת המזון אך מורכבים היום בעיקר מחללים מסחריים גדולים ואטומים שהמרחב שסביבם חסר זהות ושאריתי. דרך הסתכלות על "מרחבי הזבל העירוניים". אני בוחר להתייחס אל המרחב הבין-בנייני שהוזנח במהלך השנים כבסיס ליצירת רשת עירונית חדשה. החושפת את שרשרת המזון העירונית דרך שאריות המזון ושאריות המרחבים. הרשת החדשה כוללת מגוון התערבויות נפחיות אשר באות להדגיש את חשיבותה של החצר האחורית דרך הוספת פרוגרמות ושינויים מבניים בעומקם של "חללי הזבל".

שיטת התערבות זו מיושמת על מרכזה של העיר עפולה, כמקרה בוחן לעיר שהתפתחה בראשית דרכה כעיר חקלאית שהאוכל היה לחלק משמעותי מזהותה. עם גדילת העיר, מרחבי המזון הלכו והתרחקו ממרכזה ואת מקומם תפסו מרכולי ענק של רשתות המזון הגדולות. דרך רצף של התערבויות  סביב ובתוך "מרחבי הזבל" , אחשוף את מארג המזון ההיסטורי אל העיר והרחוב, ואצור מארג של מרחבים ציבוריים חדשים ופרוגרמות נוספות שיאפשרו לעיר לצמוח מחדש בעזרת "מארג השאריות".