ללמוד מבני ברק
המרחב העירוני המצטופף משאיר אותנו עם פחות ופחות שטחים פתוחים. השהות בחוץ הינה בעלת אספקטים בריאותיים וקהילתיים חברתיים רבים, במיוחד בערים עם דירות קטנות ומצומצמות.
בסביבה הנוקשה שלנו ניתן לראות שינוי מרענן לקראת חג הסוכות. המוני אנשים, שומרי מצוות ברובם, מכינים את השטח ובונים סוכה שתשמש לאורך שבעת ימי החג. אך הנוכחות של הסוכה מתקיימת כל השנה, המרחב האורבני ממתין לקבל אליו את המבנים הארעיים.
לסוכה יש הלכות מוגדרות, אך גם עקרונות העומדים בבסיסה הרעיוני. הסוכה נועדה להזכיר לנו את בניית הסוכות לאחר יציאת מצרים ואת ענני הכבוד ששמרו על עם ישראל במדבר בתנאי האקלים הקשים. אך הסוכות של היום מתרחקות מאותה חוויה. הסוכה יוצאת ישירות מהדירה, מוקפת מכל צדדיה ופעמים שאף מותקן בה מזגן. אמריקניזציה של מצווה שאמורה להעמיד אותנו על שבריריות הקיום והטבע המעורער איבדה את משמעותה. בנוסף, הסוכה עברה תהליך הפרטה משמעותי, כל אחד בונה לעצמו את הסוכה במרחב הפרטי שלו. במרחב הצפוף היא עלולה להיות קטנה מאוד ולא לאכלס את כל בני המשפחה או אורחים נוספים.
המרחב הסוכתי שתכננתי קורא תיגר על מרפסת הסוכה ונועד להחזיר את הסוכה לחוויה הרעיונית העומדת בבסיסה המטא-הלכתי. להדגיש את פעולת ה"יציאה" לאקלים החיצוני ולחזק את המימד הקהילתי ציבורי שלה. בנוסף, ההשתקעות בבני ברק תענה על אתגרים מקומיים נוספים העומדים בבסיס אורחות החיים החרדיים. תענה על בעיות של מחסור בשטחים פתוחים ותעודד שהייה ברחוב.
שיא הפרוייקט יהיה בסעודות החג העירוניות שיערכו תחת קורת סכך אחד במרחב הציבורי העירוני התוסס של העיר, ובקיום טישים רבי משתתפים. אירועים אלו יוכלו למשוך אורחים חדשים שלרוב אינם חלק מהווי החיים החרדי או החרדי חסדי.
