בנוי לתלפיות

רוב מוחץ של אוכלוסיית העולם גרה בערים, ואחוז זה צפוי להמשיך ולעלות; כך גם בישראל, אשר כבר היום היא אחת המדינות הצפופות בעולם, וצפויה להיות הצפופה ביותר עד 2050. משבר האקלים, אשר פוגע במערכות אקולוגיות רבות, משנה באופן קיצוני את החיים בערים; אך למרות מודעות הולכת וגוברת להשפעותיו, הוא כמעט שאינו זוכה להתייחסות תכנונית – ובפרט לא בשכונות ותיקות, שתוכננו לפני עשורים רבים, ובהן גרה מרבית האוכלוסייה בישראל.

שכונת שוק תלפיות בחיפה היא שכונת מרכז-עיר היסטורית בעלת איכויות עירוניות גבוהות – קישוריות גבוהה, עירוב שימושים אינטנסיבי, ערכים אדריכליים ותכנון מחושב – אך במקביל גם בעלת אתגרים רבים, תכנוניים וחברתיים, העשויים להחמיר בעשורים הקרובים; עוני, שיסוע חברתי, פשיעה, טופוגרפיה תלולה ומחסור בשטחים פתוחים וירוקים.

השכונה תוכננה בעיקר בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, כשכונה הליכתית המותאמת להיקף מזערי של שימוש ברכב פרטי. לאורך השנים, עברה שינויים תכנוניים בשיטת 'טלאי-על-טלאי', על מנת להתאימה לשימוש המתגבר במכוניות – ובמקביל (וכפועל יוצא) הפכה למותאמת פחות לאנשים החיים בה, במעין 'מעגל קסמים', בו התאמת השכונה לרכב הפרטי פוגעת ביכולת להתנייד בלעדיו, מגבירה את השימוש בו, ומחייבת התאמה נוספת וחוזר חלילה.

באופן אבסורדי, דווקא השינויים המאוחרים שהוכנסו בתכנון השכונה הפכו אותה למותאמת פחות להתמודדות עם משבר האקלים. הרחבת הכבישים הובילה לצמצום התשתיות הירוקות ולקיטוע מוגבר בתוך השכונה ובינה לבין שכונות סמוכות. אלו הגבירו את אי החום העירוני מחד, ואת פליטות הפחמן מנגד.

הפרויקט מציע פתרון לסוגיות אלו באמצעות הסדרה מחודשת של המרחב העירוני והתנועתיות בו. יצירת מדרחוב סירקין מפנה את לב השכונה לטובת המשתמשים בו, ולא החולפים בו; פתרונות קצרי טווח (הצללות) וארוכי טווח (תשתיות ירוקות) מאפשרים צמצום אי החום העירוני; וחיבור הרקמה העירונית הפצועה בין הדר לוואדי סאליב מגביר את הקישוריות לשכונות סמוכות ומאפשר רצף עירוני צפוף. שימוש באבן ובמרצפות מצוירות במרחבים הציבוריים מחבר את התכנון לאופי המקום, ויוצר חללים ציבוריים-אישיים.

שכונת שוק תלפיות היא אמנם בעלת סיפור היסטורי ייחודי, אך היבטים תכנוניים אלו מאפיינים שכונות וערים ותיקות רבות בארץ ובעולם – והתכנון ינסה להוות מודל לשיקומן ולהתאמתן לעידן משבר האקלים.