אקוסיסטם תרבותי באזורי תעשייה

דמיינו לכם עתיד, בעוד כמה שנים, שבו הייצור ההולך והגובר יצטמצם ושעות העבודה יופחתו פי שניים ל-20 או 30 שעות בשבוע. שירותי תרבות ציבוריים, מגוונים, החיוניים לבריאות ולרווחה יהיו חלק משמעותי מהמרחב העירוני וזמינים לכולם. אנשים יחיו חיים מאושרים וארוכים יותר וייצקו לחיים אלה משמעות גדולה יותר על ידי חיבור הדוק יותר לסביבות טבעיות.

כיום, אזורי תעשייה תופסים שטח רב הממוקם במנותק מסביבות המגורים העירוניות, בדרך כלל בשולי הערים. אזורים אלה ממוקמים ופועלים למטרות ייצור, גידול כלכלי, צמיחה ורווח, ללא חשיבה על יעדים חברתיים רחבים יותר. מצד אחד, ניתן לראות במרחבים אלו מרחבים עירוניים "משגשגים" התורמים לכלכלה המקומית, תוך ריכוז הון ומשאבים שעשויים להניע חדשנות ויצרנות. מצד שני, מרחבים אלו נתפסים כמטרד, מתפקדים כ"חצר האחורית" של העיר ומנותקים ממנה. בנוסף, מרבית התעשיות הכבדות משתמשות בטכנולוגיות ישנות הגורמות לזיהום סביבתי, מזיקות למערכות האקולוגיות ופוגעות בבריאותם של הפועלים ותושבי העיר.

בעשורים האחרונים ניכרת בעולם המפותח מגמה של דעיכת התעשיות הכבדות, יציאתן מהערים והעתקת אתרי הייצור למדינות מארחות (מתפתחות) כתוצאה מירידה ברווחיות הייצור והנהגת מדיניות ממשלתית המתמרצת כלכלה פוסט-תעשייתית. מגמה זו מעמיקה את הפער בין אזורי התעשייה לסביבות העירוניות ומובילה לנטישה גוברת של בנייני תעשייה ומפעלים ההופכים את אזורי התעשייה ל"שטחים מתים". לרוב, הדבר גורם להסבתם המהירה של אזורים אלה למתחמים מסחריים, לשכונות מגורים או ל"נכסים מניבים" המעודדים את תרבות הצריכה.

אני סבורה שאושר אמיתי אינו יכול להתבסס על עושר חומרי אלא על עושר רוחני. אזורי התעשייה הנטושים, על אף שהם מוחלפים בשימושים מניבים אחרים, אינם תורמים בגלגולם החדש לאושר הציבורי ולחיים העירוניים. דווקא פרשנות מחודשת של מרחבי התעשייה ויצירת חיבור חדש בין תעשייה לתרבות צפויה להפגיש בין אוכלוסיות שונות מרקע כלכלי שונה ולסייע ביצירת "אקוסיסטם תרבותי" שיגביר את תחושת האושר של האוכלוסייה העירונית. הפרויקט מנסה לבחון את אופן היישום של תפיסה זו באמצעות תכנון מחדש של אזור התעשייה הצפוני בנהריה, ההולך וננטש בימים אלה, ומתן מענה לנזקים הסביבתיים שנוצרו בו על ידי ריפוי המרחב מהזיהום שהשאירו בו מפעלי התעשייה.