אדריכלות הפיכה

משאב הקרקע העירוני הופך מבוקש בהתאם לגידול האוכלוסייה ומגמת העיור הכלל עולמית. בעקבות כך, הצפיפות במרכזי הערים עולה ומתעוררת הדרישה לתהליכי "התחדשות עירונית" והתאמת שירותי העיר לצרכי האוכלוסייה המשתנים.  לאור זאת, מבנים רבים אשר אינם ממלאים עוד את תפקידם ונחיצותם העירונית מתערערת, נהרסים קליל ומפנים מקומם לטובת פרויקטים יזמיים גדולי ממדים מקודמם.

מציאות זו נובעת בין היתר מתהליך תכנון הרואה בתוצריו כמוצר מוגמר, על-זמני, המבקש השארת חותם, תוך הבעת חוזק ויציבות מבנית. אולם רעיונות אדריכליים, טובים ככל שהיו, אינם "נצחיים" הם משתנים באופן תמידי בהתאם לתפיסות עולם ומאפייני התקופה. 

כיום, היקף הבנייה, ממדיה ובהתאם – כמות הפסולת הנלוות לה, מחייבים גישת תכנון הלוקחת אחריות על השלכותיה של האדריכלות בסוף ימיה. גישת ה-DFD – Design for Disassembly, מתמודדת עם סוגייה זו ומציעה עקרונות טכנולוגיים וחומריים במטרה להפחית ישירות את כמויות פסולת הבנייה. באמצעות תכנון המאפשר פירוק עתידי בעת הצורך, רעיון ה- DFD מאריך את משך ניצול החומרים ומקסום ערכם הכלכלי כחלק מהתפישה הרחבה יותר של כלכלה מעגלית מקיימת. 

עם זאת, פעולת הפירוק, כמו גם ההריסה, משמשת כאמצעי לסופו המוחלט של המבנה – החלטה "בינארית" המפרידה בין קיים ללא קיים. המוטיבציה "לתקן" כשלים ובעיות באמצעות החזרת המצב לקדמותו היא פתרון כוללני מידי וקיצוני מידי. לעתים בסביבה עירונית צפופה מתעורר הצורך בשינויים חלקיים באותם מבנים אשר עדיין משרתים את העיר אך באופן שונה מהחזון לפיו קמו.

מבני המגה-סטרוקטורה נמצאים תחת הגדרה זו. גודלם הפיזי הופך את הריסתם למורכבת ומזהמת יותר. בנוסף, תלות עירוניות הנוצרת בעקבות ריבוי השימושים הקיימים במבנים אלו, גורמת להחלטה על התחדשותם להתקבל לרוב לאחר שנים רבות של הידרדרות תפקודית והזנחה. מבנים אלו מעלים את הדרישה לגמישות תכנונית המאפשרת  התחדשות ופיתוח באופן קבוע כחלק מהרקמה העירונית הדינאמית.  

נדרשת התאמת קנה המידה של כלי התכנון והגדרתה מחדש של האדריכלות ההפיכה תחת ההקשר העירוני. פרויקט זה, מציג מושג ורעיונות אלו כתפישת תכנון בת קיימא המאפשרת התמודדות עדיפה אל מול אתגרים הכרחיים אלו. על פי גישה זו, המבנה נתפש כתהליך שדרוג ללא הפסקה. כלומר, כל פגם הוא בסיס לשינוי של השלב הבא המשופר מקודמו. באמצעות פיתוח טיפולוגיה אדריכלית חדשה, תתאפשר היכולת להפיכות במבני מגה-סטרוקטורה כחלק מתהליך התכנון ואחריות האדריכל. בכך, תתמתן הידרדרותם של מבנים בלתי מתפקדים לצד הסתגלות מיטבית, חברתית וסביבתית לצרכיה המשתנים של העיר.