חיים במסגרת התא המשפחתי המורחב מהווה תופעה רחבת היקף וחוצת מגזרים בישראל, אולם כזו שאינה זוכה למענה מצד מערכת התכנון – אשר מספקת מענה למגורים במסגרת המשפחה הגרעינית כדפוס מחיה בלעדי. הפרויקט מזהה את הביקוש למחיה במסגרות משפחתיות אלטרנטיביות כהחייאתה של מסורת וערכים מקומיים, ובוחן את התופעה כאמצעי להתמודדות עם אתגרים תרבותיים וכלכליים במציאות העכשווית בישראל. מתוך זיהוי הפער בין שכיחות התופעה החברתית והיעדר מענה תכנוני לקיומה, מבקש הפרויקט לערער על הפרדיגמה השלטת בשוק המגורים המקומי ועל שכפול הדירה "הטיפוסית" כפעולת התכנון המרכזית העומדת בלבה.
באמצעות מיפוי טיפולוגי המשווה בין צורות מגורים עכשוויות לטיפוסי מגורים מסורתיים, הפרויקט מנסח מושגים ועקרונות אדריכליים המהווים תשתית לתכנון בסביבת מגורים עירונית. עקרונות אלו מיושמים דרך תכנון מפורט של בלוק מגורים בשכונת שפירא בתל אביב. בתכנון המוצע נבחן המשאב המשפחתי כתשתית לארכיטקטורה חדשה ומערכת אורבנית פתוחה המבקשת להקנות מסגרת מרחבית ייחודית לקיומן של הרכבים חברתיים מגוונים בישראל.