שריפות יער וחורש עיצבו את הנוף בכדור הארץ במשך מיליוני שנים והן אינן אירוע חדש, אך הן הולכות וגדלות בהיקפן ובתדירותן ככל ששינויי האקלים הופכים אזורים לחמים וליבשים יותר. עונת השריפות שהייתה מוגבלת בעבר לחודשי הקיץ, נמשכת כיום גם חודשים נוספים בשנה, ומביאה לפליטות גדולות של פחמן דו חמצני עקב שריפות ממושכות. נזקים נוספים מתבטאים בפגיעה בסביבה הטבעית – הצומח, הקרקע ובעלי החיים וכן בבני האדם ובסביבה הבנויה. ככל שהבעיה מחריפה כך יותר ויותר קהילות מוצאת עצמן תחת איום שריפה מיידי.
בישראל בלבד ישנם כ-450 יישובים סמוכי יער וחורש הנמצאים תחת סכנת שריפה. פרויקט זה יתמקד ביישוב קריית טבעון, לו כ-20 ק"מ של קו מגע ייחודי בין השטח הבנוי לשטחים הפתוחים, ובניהם שטחי חורש ים תיכוני, יערות אלונים טבעיים ויערות אורנים נטועים. ניסיונות עבר להציע תכנית הגנה מאש ליישוב נחלו כישלון. הן נעשו בהתאם לתקנות הרשות הארצית לכבאות והצלה והציעו פתרון אחיד לכל גבול היישוב ללא התייחסות למאפייני האזורים השונים, תוך התמקדות בדילול עצים מסיבי. תושבי קריית טבעון, קהילה חזקה עם מודעות סביבתית גבוהה, הביעו התנגדות חריפה לתכנית ופעלו לעצירתה.
במסגרת הפרויקט אבחן את התקנות הקיימות כיום בישראל להגנה על יישובים סמוכי יער וחורש מפני דליקות ואת הגורמים המשפיעים על התפתחותה של שריפה. בהתאם אציע הסתכלות מחודשת על המושג "אזור חיץ" ועל תכנון קו המגע בין היישוב לבין השטחים הפתוחים סביבו, באופן המשלב בין שיקולי הגנה מאש לבין שיקולי טבע, נוף, איכות חיים והיבטים קהילתיים. האתגר המוביל את הפרויקט הוא פיתוח אסטרטגיות שונות להתמודדות עם שריפות בתאי שטח שונים סביב היישוב ובתוכו, בהתאמה למאפייני השטח הפיזיים, טיפוס הצמחייה בו והיבטים חברתיים ופרוגרמתיים. אזור החיץ המוצע סביב היישוב ישמש את תושבי האזור גם בשגרה וגם בחרום, וישחק תפקיד כפול: מצד אחד הגנה מאש ומצד שני תועלת לאוכלוסייה באמצעות שימושים ציבוריים שתושבי היישוב יוכלו לקחת חלק פעיל באחריות עליהם. התכנית המוצעת תביא לחיזוק הקשרים בין השכונות השונות של קריית טבעון ובין היישוב לשטחים הפתוחים סביבו באמצעות רשת דרכים שתקשור בין מוקדים ציבוריים בפנים היישוב לבין שטחי החורש והיער בהיקפו. הצלחה במימוש פרויקט מסוג זה, יכולה להוות מודל לתכנון שולי ערים ויישובים סמוכי יער וחורש.