השטחים הפתוחים בישראל מאוימים באופן מתמיד מלחצי פיתוח וגידול אוכלוסייה. מערכת היחסים בין העיר, הכפר והשטחים הפתוחים נתונים לשינויים מהירים ומשמעותיים. הולך וגדל הפער בין חיי היום-יום והטבע והנוף הקרוב. סכנין היא דוגמא לעיר נטולת שטחים פתוחים ציבוריים ברחבי העיר ושטחים מופרים רבים בסביבתה הקרובה. התכנון מציע מערך של קשר בין התושבים אל האיכויות הנופיות הסמוכות אליהם. השטחים הפתוחים והמגוון הביולוגי מהווים מפתח מרכזי להתמודדות והסתגלות עם שינויי האקלים בכדור הארץ (IPBES), חשיבותם הנוספת היא כמוקד לחוויות טבע עבור תושבים. הפגיעה בשטחים אלה (חקלאיים וטבעיים) מתבטאת בבניה ופיתוח בפועל אך גם מהזנחה, השחתה והשלכת פסולת. הקשר בין העיר והכפר אל השטחים הפתוחים דרוש לשינוי. ערוצי נחלים ואגני היקוות הינם מערכות בעלות תפקוד חיוני עבור הטבע ועבור האדם. כתוצאה מפיתוח ארוך שנים וגישות ניקוז ישנות נגרם אבדן מי גשמים ותופעות חוזרות של הרס והצפות במורד, תופעות אלו מתחזקות בעידן של משבר אקלימי. מעלה נחל חילזון השטפוני מאופיין במרקם נדיר וייחודי של חקלאות זיתים מסורתית ("ים הזיתים") לצד חורש טבעי מפותל ומחורץ (שמורת טבע נחל חילזון), אגן הנחל וערוצי המשנה מהווים את המפתח לפתרון הוליסטי עבור האדם והטבע. יחידות הנוף השונות מציעות הזדמנויות נדירות לחוויות של מרחבים פתוחים וטבע בסמוך למרקמים הבנויים. מרחב בקעת סכנין מורכב מאלפי חלקות זיתים בבעלות פרטית ומהווה בחלקים ממנה חצר אחורית מוזנחת ובה שטחים מופרים רבים. בערוצי הנחלים התכנון המוצע נוטה לטובת המערכות האקולוגיות, מגוון מינים, שיקום גיאומורפולוגי, וויסות ואיגום מי נגר ובמרחבים המופרים מוצעות תשתיות הליכה, פנאי, יצרנות חקלאית ושטחים פתוחים ציבוריים עבור תושבים ומבקרים. הפרויקט מתמקד ב"דרך אל הנחל" מהעיר סכנין ובוחן את הדינמיקה בין העיר וסביבתה, את המתח בין שימור השטחים הפתוחים וצורכי הפיתוח, את המורכבות האזורית והפוליטית לצד הקשר התרבותי העמוק אל האדמה. הפרויקט מציע התמודדויות שונות במרחב כמענה להיבט החברתי מקומי אך גם האקולוגי והעולמי.