ג'יסר א-זרקא: מהנחל אל הביצה, אל הים. הסביבה העוטפת את ג'יסר א-זרקא כגורם מחזק חברה
בדרומו למפגש של נחל תנינים ונחל עדה, בסמוך לחוף הים, על רצועת רכס הכורכר ובאמצע הסביבה הנופית הייחודית, התמקם היישוב ג'יסר א-זרקא, יישוב בעל מצב סוציואקונומי נמוך ואוכלוסייה מוחלשת. היישוב מוגבל ואינו יכול להתפתח בגלל הסביבה שמגבילה אותו: כביש 2 ממזרח, חוף הים ממערב, בריכות הדגים ושמורת הטבע מצפון וסוללת העפר מדרום. ההגבלות שחלות על היישוב גרמו לצפיפות אוכלוסייה גבוהה, לחוסר בשטחים פתוחים ושטחים חדשים למגורים וניתוק התושבים מהסביבה המקורית שלהם. ניתוק כזה מהסביבה לטענתי גרם לאיבוד זהות. בן אדם כאשר הוא מאבד זהות, הוא נהיה מתוסכל, תסכול שבא לידי ביטוי בכעס ובפשע ומוביל למצב כמו המצב הנוכחי של ג'יסר א-זרקא. הרעיון של הפרויקט יצא מההנחה שיש קשר ישיר בין איכויות נופיות וסביבתיות לבין איכות החיים. העלייה ברמת איכות החיים מתרחשת בהתאם לערך הנופי של הסביבה, לסיבות שונות ההנחה הזאת אינה מתקיימת ביישוב ג'סר א-זרקא. מצב כזה מתבטא במונח של אי-צדק סביבתי.
ישנם שני מרכיבים שיכולים להשפיע על המשוואה של איכות חיים ואיכות הסביבה הנופית: התושבים והסביבה. בעבר, הסביבה הייתה רכיב חשוב בחיי תושבי ג'יסר א-זרקא, אבל היא הייתה סביבה אחרת, סביבה מימית שנושאת מאפיינים אקולוגים ונופיים ייחודיים שיכלה לספק שירותי מערכת כמו אוכל ובית מחיה לתושביה. התושבים, משבט אלע'וארנה, שבט בדווי שנדד בארץ במאה ה-19, התיישבו בעיקר באזורי ביצות דוגמת ביצות הכבארה במישור חוף הכרמל. לשבט אלע'וארנה יש גן שמייחד אותו, גן האנמיה החרמשית, בגלל הגן הזה אנשי השבט יכולים לחיות בסביבה מימית בלי לחלות במחלת מלריה, שזאת היא נקודת החוזקה שלהם. הביצות, אשר עברו שינויים משמעותיים מהתקופה הרומית, יובשו ונוצלו בתחילת המאה ה-20. כתוצאה מכך הביצות שנועדו כבית מחיה לתושבי שבט אלע'וארנה והמערכות האקולוגיות נעלמו וכפיצוי לשטחים אלה, שבט אלע'וארנה הועבר לשטחי ג'יסר א-זרקא של ימינו.
הפרויקט טוען שמרגע ייבוש הביצות, התחיל תהליך ההחלשה של אוכלוסיית ג'יסר א-זרקא. לכן, הפרויקט מציע לשחזר חלק מביצות הכבארה ולהגדיר אותם כבית מחיה וכמערכת אקולוגית מתפקדת ומשרתת את תושבי ג'יסר א-זרקא. בזכות הביצה יהיה לאזור מרקם נופי ייחודי שיכול לשרת היישובים של האזור בכלל ותושבי ג'יסר א-זרקא בפרט. שירותים אלה מתבטאים בשירותי ויסות, כמו הספקת אוכל ובתי מחיה ובשירותי תרבות, כמו העצמת ומשיכת התיירות אל ג'יסר א-זרקא. ובזה נוצרת חזית חדשה שיכולה לעודד הזדמנויות שונות לאוכלוסייה המוחלשת, להחזיר את הקשר שלה לסביבתה ולתת לה להתאושש.
