השכלה גבוהה במפלס הרחוב

באר שבע התפתחה בקצב מואץ בתכנון מודרניסטי שהתעלם מהמדבר שסביבה. תוכניתו של אריה שרון מ-1950 שאפה לשלב עקרונות של עיר גנים עם שכונות מופרדות באמצעות רצועות חיץ ירוקות, אך אלה נותרו שוממות והפכו לפצעים פתוחים במרקם העירוני. מרצפי אספלט רחבים, המשרתים רכבים פרטיים, השתלטו על המרחב הציבורי, ותפקודם של המרכזים המסחריים הקהילתיים נשחק מול עליית הקניונים הגדולים. החיבורים בין השכונות התרופפו, והמעבר לתנועה רכה הפך לאתגר תכנוני. עם השנים, גל של עוזבים נטש את מרכז העיר לטובת שכונות חדשות יותר. כיום, באר שבע זקוקה להתחדשות עירונית המבוססת על אוכלוסייה צעירה. אוניברסיטת בן-גוריון, אשר מתפקדת כבועה מנותקת, צפויה להתרחב ומהווה הזדמנות לחזק את הקשר בין הסטודנטים לעיר.
הפרויקט מציע התחדשות עירונית המבוססת על אוכלוסיית הסטודנטים באמצעות יצירת קמפוסים לאורך שדרות רגר, מגורים מגוונים, שיפור תחבורה ציבורית ועידוד הליכתיות, זאת במטרה למשוך את הסטודנטים להישאר ולתרום לצמיחה עירונית ארוכת טווח.
אזור ההתמקדות שלי הוא בקצה הדרומי של שדרות רגר, במפגש בין שכונה א', המע"ר והעיר העתיקה, שם יצרתי שלד עירוני חדש שמחבר בין השכונות השונות. במטרה ליצור סביבת מגורים נגישה לסטודנטים, שמתאפיינת בקרבה לקמפוס ובאפשרות למגורים במרחק הליכה. תכננתי את המרחב כך שיגביר את השימוש בתחבורה הציבורית, דרך ריבוי צמתים וקרבה לתחנות הרכבת הקלה והכבדה. בנוסף, תכננתי חתך רחוב עם מדרכות רחבות ומוצלות, ותכנון אקלימי המתייחס לרוחות וצל. פיתחתי גם רשת גינות קטנות וכיכר עיר ראשית, שמטרתן לספק חללים אורבניים נוחים ונעימים לסטודנטים ולתושבים כאחד.