הנקודה הירוקה

כיצד ניתן למצוא נחמה בתוך המציאות הכואבת של קיבוצי עוטף עזה, שחוו אסון כבד וכעת עקורים מבתיהם? בשביל קהילות אלו, צמחיית הקיבוץ מהווה נקודת אור ומסמלת את הבית. עוד מהקמתם, קיבוצי הנגב המערבי מהווים סמל לחדשנות ניסיונית, אקולוגיה וקהילה. הגנן רן פאוקר הקים ב 1976 את הגן הבוטני "נקודה ירוקה" בניר-עוז, כ"נווה מדבר אקולוגי", ובאמצעים מהפכניים הפך את המדבר לירוק.
בעוד שחזרתם של תושבי ניר-עוז לבתיהם אינה נראית באופק, הקהילה עברה בטווח הביניים לשכונת "כרמי גת" שבקרית-גת. המעבר מדגיש את הניגוד בין המרחב הירוק והמוצל של הקיבוץ, לבין ה"מדבר האורבני" שמאפיין שכונות מגדלים חדשות. הנוי הקיבוצי מבטא סגנון ישראלי ייחודי, התופס את המרחב כולו כחלק מ"גן הנוף", ולמעשה מהווה יותר מסתם גינון, הוא הלב הפועם של הקהילה. סגנון זה משלב את הירוק בצורה אינטגרלית במרחב, ומייצר תחושת קהילתיות ובית, ובכך מאתגר את תפיסת התכנון העירוני המקובלת, שמייצרת הפרדה דיכוטומית בין "מגורים" ל"פארק עירוני" ולכן אינה מותאמת לאזורים צחיחים.
הפרויקט שואף ליצור "נקודה ירוקה" עבור קהילת ניר-עוז בקרית גת: מענה מידי זמני שיהווה מרחב קיבוצי קהילתי בלב העיר, בהשראת עקרונות הגינון האקולוגי של 'נקודה ירוקה', ובמקביל להוות דגם לפיתוח בר-קיימא של השטחים הפתוחים בקרית-גת והפיכתם לקהילתיים יותר. דגם זה יוכל לשמש מודל לתכנון שטחים פתוחים קהילתיים ומקיימים בערים נוספות בישראל.
הפרויקט מהווה עדות לחוסן הקהילתי של קיבוץ ניר-עוז ואל הכמיהה לשוב הביתה. הוא מסמל את היכולת של הקהילה להתחדש ולצמוח גם בתנאים קשים, ומדגים כיצד עקרונות תכנון המרחב הציבורי הקיבוצי יכול לשמש ככלי לעידוד חיי קהילה חיה ופורחת, גם בסביבה עירונית.