בין מים למים

בעתיד הקרוב אנו צפויים להתמודד עם שתי תופעות משמעותיות בעיר. הראשונה היא עליית מפלס פני הים. מחקרים מצביעים על עלייה של כמטר וחצי עד סוף המאה ה-21. התופעה השנייה היא ארועי גשם קיצוניים, שיחד עם הרחבת הפיתוח העירוני מגדילים את ההסתברות לשטפונות בסביבה אורבנית. מתוך כך, עולה השאלה כיצד ניתן להתמודד עם ההצפות העתידיות בערים – בין נגר עילי ועליית פני הים?

עקב השינויים הצפויים, יש לתכנן את אזורי הסיכון האורבניים בישראל לגמישות, תוך שמירה על "מרחב נשימה" עירוני. מרחב זה צריך לתפקד ביום-יום, כלומר להיות נגיש ומקושר לסביבה, וגם להיות מוקד פעילות או אתנחתא בעיר. באירוע שיטפון, כשהמים עולים, המרחב משנה את תפקודו ומאפשר לחגוג מופע עירוני חדש-ישן – הצפה. 

 באמצעות  אגן ניקוז יפו ומרחב הבאסה (אצטדיון בלומפילד היום) שסבלו לאורך השנים מהצפות חוזרות, בחנתי את הכלים התכנוניים העומדים ברשות אדריכל הנוף להתמודדות עם ההצפות העירוניות.