במשך השנים התכנון העירוני הותאם למכוניות במקום לתכנון המותאם להולך הרגל, המתבטא בכבישים רחבים על חשבון מדרכות, מעברי חצייה ארוכים וכניסת כבישים מהירים לערים הבנויות. פרויקט הגמר מתמקד בנחל האיילון. עד אמצע המאה ה-20 הנחל זרם בתוואי טבעי ועל פי תכנית גדס הוא יועד להיות רצועה ירוקה החוצה את העיר תל אביב לטובת נופש ופנאי. הסדרת נחל האיילון לתעלה מבוטנת, פתיחתם של נתיבי האיילון ומסילות הרכבת גרמו ליצירת מרחב חד-גוני המנותק מהעיר ומנתק את חלקי העיר תל אביב ממזרח וממערב. בנוסף לכך, הסדרת הנחל גרמה לאבדן ערכיו הנופיים ולבעיות זיהום רבות.
בעקבות קידום פרויקטי תשתיות להסעת המונים כגון המטרו, הרכבת הקלה, המסילה המזרחית ועוד, כך שהאלטרנטיבה להתניידות תישען על התחבורה הציבורית. לאור כך, הפרויקט מציע בחינה מחודשת על התפקוד העירוני והפוטנציאל המרחבי של מרחב האיילון – כמרחב עירוני רב תפקודי המהווה סמל להתחדשות עירונית ברת קיימא. הפרויקט שואף לחיבור בין מזרח למערב העיר, תוך חיזוק הרשת העירונית כאשר הולך הרגל במרכז התכנון. בנוסף לכך, הפרויקט רואה בוואדי האיילון כנכס עירוני-היסטורי שיש להשיבו חזרה לעיר ולשקמו לרצועה ירוקה המקשרת בין פארק הירקון מצפון לבין פארק דרום.
לשם מימוש חזון הפרויקט, התכנון מתמקד בשלושה עקרונות מנחים. (א) יצירת מערכת תנועה היררכית המותאמת לספיקה האנושית המזינה את המרחב העירוני, החל מרחובות המגורים השקטים ועד לרחוב העירוני שמפנה את פניו אל פארק האיילון, תוך מיקסום התחבורה הציבורית וגישור בין מזרח ומערב דרך הפארק ומערכת גשרים. (ב) בדפנות הפארק וברחובות הראשיים, המזינים את המרחב, יוקם בינוי המשלב מגורים, מסחר, תעסוקה ותיירות. (ג) נחל האיילון ישוקם תוך החזרת הפיתוליות והתאמת הספיקה העונתית לפי פרויקטי איגום הנגר באגן (תת"ל 33/א). סביב הנחל יוקם פארק עירוני אינטנסיבי עם שבילי טיול, שבילי אופניים ופיזור שימושים המקרבים בין האדם לנחל. ההתחדשות העירונית סביב האיילון הינו פרויקט סימבולי וחינוכי התואם את האלטרנטיבה התכנונית העתידית בתחומי המטרופולין מתוך מטרה לחבר בין העיר, האדם והנחל.