רוח שיבא

ביה"ח תל השומר הינו הגדול ביותר בארץ ואף מכונה עיר הבריאות של ישראל. הוא מהווה אחד ממקורות הידע המובילים בתחום הרפואה בארץ ומשרת את כל תושבי המדינה. ביה"ח יושב ברמת גן וגובל בקריית אונו ואור יהודה. כמו מרבית בתי החולים העירוניים בארץ, מתפקד כמעין בועה סגורה ומבונה בתוך המרחב העירוני. אך הוא לא תמיד היה כזה. כשהוקם תל השומר נבנה כ"קיבוץ" אודות לכך שהוקם על שטח בסיס צבאי, מבנים קטנים ומרחבים ירוקים גדולים ביניהם. מבנה זה השפיע על גישתו של המנהל הראשון של ביה"ח חיים שיבא כי לטבע תפקיד מרכזי בתהליך ההחלמה. אך בתחילת שנות ה -70 לאחר מותו ועם גידול האוכלוסייה, החלה בנייה מסיבית על חשבון השטחים הפתוחים של ביה"ח. לאחר 50 שנה חזונו של ביה"ח מחזיר את רוחו של שיבא ואיתה ההבנה שהשטחים הפתוחים הינם חלק מתהליך הריפוי וההחלמה.
תל השומר הינו חלק ממגמה הולכת וגוברת של רצון להחזרת השטחים הפתוחים בבתי החולים. אך עם זאת, הוא הולך לציפוף משמעותי של מבנים חדשים בשטחו המונה 800 דונם. הפרויקט מציע מחשבה מחודשת על מיקום המחלקות השונות ביחס לשטחים הפתוחים תוך התייחסות לתכנית שיבא 2045, ויצירת קשר בין המחלקות לבין השטחים הפתוחים הסובבים אותן. זאת באמצעות יצירת היררכיה שונה של שטחים פתוחים בהתאם לצרכי המחלקות השונות ותוך שימוש בסל כלים לתכנון נוף תרפויטי.