קו 210 (+)

נדמה כי העיר, היצירה האנושית המרחבית המובהקת מכול, מנותקת כמעט תמיד מן הטבע. תהליכי העיור הובילו להגדלת הריחוק בין האדם לטבע. עם זאת, גדילת האוכלוסייה והצפיפות הגוברת המציאות הביאה להתפשטות ערים על חשבון השטחים הפתוחים הסובבים אותן. שטחים אלה, בשל קרבתם לשטח העירוני, נתפסים היום כשטחים שבהם מתקיים "טבע עירוני".  

טבע עירוני מגלם בתוכו סתירה פנימית שמקורה בנסיבות שהשתנו ולא בכוונות תכנוניות מוצהרות של תכנון ערים. העדר התייחסות תכנונית לממשק בין העיר לטבע יצר מפגש בין שני יסודות שאין דבר ברור המחבר ביניהם. הדבר גרם להתרחקות מוקדי החיים העירוניים מהטבע העירוני בקרבתה. שטחים אלו, נותרו עזובים ומוזנחים ואיתם הקשרים בין האדם לסביבה נחלשו וגרמו לפספוס הזדמנויות.

הפרויקט משתמש במקרה הבוחן החיפאי, הכרמל לצד הואדיות, ומציע סטרוקטורה עירונית המתבססת על קו הקובע גבול ברור בין העיר לטבע העירוני, ומתייחס לצדדיו השונים תוך שימת דגש על מרחב התפר ביניהם. קו זה הינה קו גובה +210 המשמש מסלול רציף העובר דרך שכונות הכרמל ומחבר אותן לאדיות וזו לזו,  כאשר אופי הקו וההתערבות בו משתנה בהתאם למצבים השונים.