עירוניות בהתאמה אישית
ישובים וערים ערביים פלסטיניים במדינת ישראל התפתחו בארגון עצמי כדי לתת מענה לגידול הטבעי של האוכלוסייה, והם המשיכו להתפתח באותו אופן כתוצאה מהזנחת השלטון הישראלי לתכנון שלהם, וזאת על מנת להגביל את התפתחותם של יישובים אלו. הפעולות התכנוניות היחידות היו הטלת כלים תכנוניים, הוראות וכללים. רק בתחילת שנות האלפיים, אחרי האינתיפאדה השנייה, החל משרד הפנים לפעול להכנת תכניות כמעט לכל היישובים הערבים, שהיו אמורים להסדיר את תהליך ההתפתחות העירונית שלהם.
כתוצאה מכך, נוצרו תכניות מתאר מקומיות שהצליחו ליצור מהלך התפתחות חדש ומבוקר. אבל תכניות אלו לא התאימו לאוכלוסייה כיוון שתהליך ההכנה שלהם התעלם מהאופי והאיכות של הרקמה העירונית שהתפתחה במשך שנים רבות ללא תכנון. דבר זה הוביל לפער ואי תיאום בין תכנון מבוסס תפיסה מערבית לבין מאפיינים ייחודיים של היישוב הערבי שהתפתח באופן אורגני.
סוגיה נוספת עלתה בעבודה זו, רוב הבעלות על הקרקעות ביישובים הערביים היא פרטית, לכן עם גידול האוכלוסייה מאז קום המדינה, וצמצום השטח של היישובים הערביים, היה צורך לתת לביקוש הגדול למגורים מענה באמצעות אדמות משפחתיות, לכן נוצר מצב שבו נוצלו קרקעות לטובת הפרט בלבד. כתוצאה מכך, נוצר מתח בין האינטרס הפרטי לבין האינטרס הציבורי, ובכך, התפתחו בעיות מרחביות עירוניות רבות בקנה מידה שונים, שקשה להתמודד איתן.
שיטת המחקר מבוססת על העובדה שבתוך המערכות המורכבות המתפתחות בארגון עצמי יש סדר מרחבי מסויים. הסדר הזה אומר; שבתוך כל מערכת מורכבת יש מערכות משניות, קשורות זו בזו, שעל פי ספרות אפשר לקרוא להם אלה; תבניות עיצוב. תבניות אלו יוצרים יחד שפה המשקפת בתורה את התמונה השלמה של הסביבה הבנויה, ושימוש בהם ככלי עיצוב מאפשר לתכנן סביבות דומות במגוון אינסופי, כיוון שכל רצף קטן משפה זו הוא בעצמו שפה, המהווה חלק משני בסביבה.
לכן, מטרת מחקר זה היא לזהות, לנתח ולארגן את התבניות שהגיחו בארגון עצמי בשכונה המזרחית והעיר העתיקה בנצרת שהיא דוגמה מובהקת לאזור שלא תוכנן אלה התפתח בארגון עצמי. ולפתח דרכם אסטרטגית תכנון חדשה משלבת ביניהם לבין כלי תכנון ערים המשומשים היום. אסטרטגיה זו יכולה לשמש ככלי תכנון משולב חדש המותאם יותר לאוכלוסייה.
