טריטוריה אנומלית

מים הם אחד הגורמים הבסיסיים להתפתחות עירונית הנתפסת כמוקד חברתי, כלכלי ותרבותי. ניתן לשלוט, לתעל ולהכיל מים אך באותה מידה הם לעיתים זורמים 'חופשיים' במרחב, פרועים ולא מבוקרים, עם יכולת לחולל הרס תוך שהם לוקחים איתם את כוחותיה המקיימים של העיר. כליה פוטנציאלית עתידית כזו אינה מסתמכת בעיקרה על התהוות איתני טבע, אלא גם משום שלאורך ההיסטוריה אנשים ראו ב-'מים עירוניים' מטרד שיש להיפתר ממנו ובמהירות האפשרית.

פרויקט זה מציע חלופה לעמדה העכשווית של תכנון מרחבים ציבוריים המחריפה את קשר הגומלין והיחס של 'מים' ו-'קרקע'. העמקת הפער בין שני הנושאים נובעת מתוספת הפיתוח שאינו מותאם לתנאים הפיזיים הקיימים וכן בעקבות השפעות שינויי האקלים המשנים את מופעי וכמויות המים באזור. איחוד בעיות אלו עשוי להנחיל הרס כולל המתבטא בהצפות של אזורים מישוריים שאין ביכולתם לעמוד בכמות ספיקת המים.  בהתאם לתרחישים הצפויים ומתוך חשיבה על איכות חיים עתידית, קיים צורך באינטגרציה רב-תחומית המעניקה פתרון הידרולוגי, אדריכלי ונופי לתכנון מרחבים עירוניים וציבוריים. גישה זו מחדשת את נקודת המוצא ומתחשבת באפשרות כי המים יכולים להיות כוח מעצב של הסביבה העירונית המאפשרת את ניצולם לתכנון.

תל אביב-יפו נאמדת כעיר הפגיעה ביותר לאירועי הצפה העלולים להוביל לנזק ואובדן רב מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית. נחל הירקון אשר מהווה ריאה ירוקה למטרופולין תל-אביב, חוצה ומפצל את העיר לזהויות שונות כך שבאזור השפך מתקיים כיום הניגוד הבולט ביותר המחולל נתק מרחבי. כמו כן, כיווני זרימת מים מנוגדים, פליטות הניקוז העירוני הקיימות ובעיות הספיקה במרחב הנחל, מייצרים לחץ באזור שפך הנחל אל מוצא הים ובכך מאלצים את המים להתפשט בשעת חירום לצידי גדות הנחל הנחשבים 'מישורי ההצפה'. מפאת גובה טופוגרפי נמוך של צד אחד מהגדה על פני צידה השני, מתחם 'חצי האי-הירקוני' הנחשב למרחב בעל ערכים היסטוריים המכיל פעילות עירונית רבות, עלול להיות מטובע ללא כל שליטה אנושית. 

מתוך החשש לאי-שליטה במים העירוניים הפרויקט מציע תכנון טופוגרפי חדש המעצב במרחבי גדות הנחל תעלות והסתעפויות המשנות את מפלסי פני הקרקע בהתאמה לצורך; הגנה או התאמה, כך המאפשרות לתעל את זרימת המים ולצמצם את הלחץ הנקודתי. כל זאת מתקיים בד בבד עם תכנון מערכת בינוי אדריכלי-נופי השואף לקיים שילוב של מספר עקרונות מרכזיים המגדיר את גדות הנחל כמרחב וישות אחת: ביסוס מערכת תנועה עתידית התומכת בהקשרים עירוניים וחוויות פרוגרמתיות, יצירת אמידות כנגד תמורות אקלימיות, ניהול ושינוע מים בשילוב איגום השהייה עילי בשטח האתר, ניצול ואגירת מים במעטפת ובגגות הבינוי המהווה קיום חזית חמישית כחלק מעיקרון 'מניעה במקור' וחידוש חזית העיר לכיוון הנחל.