שימור המורשת הבנויה נועד להגן על נכסים נבחרים ועל ערכיהם ולהבטיח את העברתם לדורות הבאים במלוא עושרם ובמירב האותנטיות שלהם, כעדות מוחשית למסורות עבר ולמורשת תרבותית משותפת. נכסים אלה טעונים בערכים אסתטיים, מרחביים, תרבותיים וחברתיים. רעיון השימור, המבוסס במידה רבה על תיאוריות מן המאה ה-19, בא לידי ביטוי בבחירה המייצרת היררכיה ברורה, בניסיון להפוך אובייקטים מן העבר לבעלי נוכחות על זמנית. פרקטיקת השימור עוסקת בקידוש מונומנטים, בשחזורם וביצירת האשליה שחוקי הזמן לא חלים עליהם, וכך מחייבת את המשמר לשחק באלוהים. הפעולה, נעשית לרוב מן החזית פנימה, אינה מביאה בחשבון את האטמוספירה בה נמצא הבניין ומייצרת מרחב בינארי של שימור או הרס.
תל אביב היא העיר שבה נמצא הריכוז הגדול ביותר של בניינים לשימור (כ-2300) בישראל, מתוכם כ-400 בניינים מוגדרים לשימור מחמיר, עליהם לא מותרות תוספות בנייה או שינויים אחרים. מבחינה זאת, ניתן לטעון כי תפיסת השימור הנהוגה בתל אביב היא של שימור מוזיאלי שעניינו בהקפאת הזמן ובקידוש אובייקטים במרחב, תוך הרחקתם מהסיפור העירוני של השתנות ופיתוח. מנגד, לתפיסת עיריית תל אביב, הגדרת מבנה לשימור, ובייחוד לשימור מחמיר, מטילה עלויות כספיות עודפות על היזמים, ומשום כך מציעה העירייה תמריצים כלכליים בדמות תוספת זכויות בנייה ואפשרויות לניוד זכויות בנייה לאתר אחר. במקרים רבים, על מנת להצדיק את כלכליות פעולת השימור, מתרוממים מגדלים מעל האובייקטים לשימור, אשר לטובת הקמתם מותר להסיט/להרים/לפרק/להרוס את האובייקט המשומר ולהשיבו למקומו בתום הקמת המגדל. פעולות אלה, שאינן עולות בקנה אחד עם המוסמכות הבינלאומיות המקובלות בתחום השימור, הן תולדה של אילוץ כלכלי גרידא, מייצרות סיטואציות מרחביות אבסורדיות ובכך משבשות למעשה את המסר התרבותי המובנה בפעולת השימור.
הפרויקט, המתמקד במופעיו של השימור בשדרות רוטשילד, מעוז השימור התל אביבי, מבקש לבחון כיצד גבולות חדשים לפעולת השימור יכולים להשפיע על איכויותיה המרחביות של הסביבה העירונית, ומתוך כך מציע שיטה אלטרנטיבית לזיהוי נכסים לשימור. השיטה מבוססת על הסתכלות על העיר כאורגניזם חי, על מיפוי המערך הגנטי שלה בקני-מידה שונים, ועל יצירת סכמה רנדומלית המוטלת על המרחב ודוגמת רסיסים לשימור. רסיסים אלו, מהווים חלק מהרצף הגנטי של העיר, נשאבים ממקומם המקורי ומשובצים מחדש במרחב כשדה שימור רנדומלי החותר תחת תפיסת ההיררכיה וקדושת האובייקט.