כמו הפרט, גם מרחב יודע לזכור, לשאת צלקות וטראומות, ולהגיב לידע מצטבר. זכרונות מרחביים מקפלים בתוכם חוויות של פרטים המצויים במרחב, סיפורים של קבוצות המתגוררות במרחב, וכמו כן אמונות, מיתוסים וסטריאוטיפים של החברה כולה.
חורים בזיכרון הם תופעה טבעית ונפוצה שמתרחשת מסיבות רבות ומגוונות. עם זאת, לעיתים אירועים
מסויימים, נקודתיים או רחבים, עלולים להיות מורכבים מדי עבור מנגנון עיבוד הזכרון הנורמלי, ובעקבות
זאת מופעל מנגנון הישרדותי שיוצר ניתוקים המונעים מן המערכת חוויה חושית מלאה, ומצמצמים
את הקושי שכרוך בעיבוד המידע. ברצוני להמשיל את הניתוקים הללו לתופעות מקבילות שיכולות
להתרחש במרחב, או בעיר. תופעות של ניתוק שבאות לידי ביטוי בעיר מופיעות בקני מידה שונים:
בתזוזות ושינויים גסים במרקם העירוני, באירועים טראומטיים מקומיים שמשבשים את ההתנהלות
המרחבית, או בחוסר יכולת לגבש זהות קוהרנטית, יציבה ורציפה כעיר. הבחינה וההכרה בניתוקים הללו הינה התחלה של תהליך היכרות עם מנגנונים פנימיים מורכבים שהעיר מכילה. אני מאמינה שתהליך זה יכול לסייע לעיר כפי שהוא יכול לסייע לבני אדם.