בין יאפא ליפו – بين يافا ليافو

ערים מעורבות בישראל הן מרחבים בהם חיים זה לצד זה יהודים וערבים. בין ערים אלה בולטת יפו שעברה תהפוכות מרחביות רבות לאורך ההיסטוריה, מעיר פלסטינית עצמאית משגשגת, לחצר אחורית בדרום תל אביב, מקום המדינה עד שנות ה-80 ולמרכז עירוני ותיירותי מתחדש בתל אביב-יפו. תמורות מרחביות ותכנוניות אלו יצרו פערים במצב הסוציו-אקונומי בין הרוב היהודי לבין המיעוט הערבי מאז סיפוח יפו לתל-אביב בשנת 1950.
תוכניות לשיקום יפו שהחלו בשנות ה-80, עסקו בבניית תשתית לפיתוח מיזמים תיירותיים ונדלנ"יים תוך שימור תפאורה ורומנטיזציה לסגנון הבנייה האוריינטליסטי, והתעלמו משיקום וטיפול במצוקות הדיור, העוני והפשיעה שסבלה מהם האוכלוסייה הערבית ביפו. דבר זה הוביל לתהליכי ג'ינטרפקציה מזורזים המתמשכים עד היום.
מפה עולה השאלה, כיצד ניתן לפרש מחדש ביטויה של האוכלוסייה הערבית באופן שיאפשר את העצמתה ומיסודה במרחב העירוני?
הפרויקט בין יאפא ליפו שוזר ערכים היסטוריים, חברתיים ותרבותיים מיאפא ומטמיע אותם מחדש ביפו. מקרה הבוחן מתמקד בשכונת נווה עופר במזרח העיר. היסטורית שכונה זו הייתה שטח של בייאראת (פרדסים) ובתי באר, שמוצע בה שכפול של מספר התושבים והדירות.
הפרויקט מציע התבוננות חדשה על השכונה, פנימה והחוצה, היסטורית ועכשווית ומציע תכנון חדש אשר יתרום לתושבי השכונה הקיימים, העתידיים, ולמבקרים. במטרה לעגן חוסן עירוני כולל וצמיחה משותפת הפרויקט מציע החייאת והבלטת בתי הבאר כמרכזים ציבוריים פעילים בשכונה, לאחר שנשארו עזובים במרחב לשנים רבות, קישור ביניהם והנגשת סביבתם על ידי שטח פתוח המכיל אלמנטים וחללים המאזכרים את המרכיבים ההיסטריים של הבייארות.
עיצוב השכונה נשען על עקרונות מהזיכרון הקולקטיבי של הנוף ההיסטורי של יפו בכלל, ובכלים פסיכולוגיים-עיצוביים מציע חללים המקדמים מפגש, אינטראקציה, לימוד ועבודה. חללים אלה עשויים ליצור מרחב מחייה שיגלם בתוכו הזדמנויות ליצירת קשרים חברתיים חדשים, לבניית קהילה חזקה ומגובשת