ההתחדשות העירונית נדונה במחקרים רבים דרך הפרספקטיבה של דחיקת תושבים וותיקים בקהילות מוחלשות. המחקר נוטה לראות את בעלי המשכורות הנמוכות כנפגעים העיקריים. לעומת זאת, במחקר הדוקטורט שלי בחנתי כיצד תהליכי התחדשות עירונית בשולי אזורי הביקוש מאפשרים לבעלי דירות ממעמד בינוני ונמוך למנף את דירת המגורים שלהם כנכס פיננסי. דינמיקה זו צמחה בעשור האחרון שמאופיין, מחד, בדינמיקה של סטגנציה במשכורות, ומאידך באינפלציה של מחירי הנכסים.
במחקר משולב כמותי ואיכותני, כולל סימולציה ממוחשבת, בעיר בת ים, מצאתי שבעלי הדירות רואים את התחדשות העירונית כהזדמנות לתנועה חברתית ולא כמשבר. על בסיס התוצאות אני מציעה לתפוס את ההשלכה החברתית של ההתחדשות העירונית כטקסונומיה חדשה של ריבוד מעמדי, אשר מבנה הבעלות והיחס אל הנדל"ן מהווה חולייה מרכזית בתוכה, ובכך להאיר מחדש את תהליכי ההתחדשות העירונית בעת הנוכחית כמכונה לצמיחה מעמדית.