הַַיָּ֫מָּה
מים, כמקור החיים של האדם, של חקלאות ותחבורה, היו מוקדי ההתיישבות הראשונים של האדם, ומכך, אירועים והתפתחויות משמעויות באבולוציה האנושית התרחשו בקרבה למקורות המים של העולם. עד למאה ה20, הסינרגיה שבין התפתחות האדם לפיתוח הנמלים הובילו לאופטימיזציה של הקשר בין השניים ולהזנה הדדית בין הפעילות הנמלית לפעילות העירונית. שינויים שחלו במהלך המאה העשרים הובילו לתהליך הדרגתי של דעיכת התלות בסחר ותנועה ימית, ובהתאם, שטחי נמל נסגרו וננטשו בעקבות נדידת תעשיות לפרברים מתוך חוסר צורך בקרבה ימית. התופעה הובילה לשינוי דרסטי: שטחי נמל היסטוריים הפכו בהדרגה מסמלים של פריחה, לסמלים של התדרדרות כללית.
בעוד נמלים לפני המאה ה-19 חלקו מרחב משותף עם העיר, בעקבות המהפכה התעשייתית התפתח הנמל מחוץ לגבולות העיר, תוך פיתוח קשר ישיר לתעשיות כבדות והרחבת שטחים תפעוליים. אלו הובילו לחלוקת המרחב, גידול משמעותי יותר בשטחי הנמל וצורך בתחימתם.
היום, הסיקו כי העברת אותם השטחים מחוץ לעיר הינה גישה מיושנת שלא מצדיקה את השלכותיה הסביבתיות, חברתיות וכלכליות, וערים רבות בחרו לאמץ מודל הסבה של שטחי הנמל והתעשייה לאתרים תיירותיים ומסחריים ככלי לשיפור תדמיתי, הממנף את משאביה הכלכליים. למרות זאת, מאבקי הכוח בין בעלויות שטחי הנמל והתעשייה לרוב מתנהלים ללא יכולת גישור, וכתוצאה מכך נוצר קושי רב להתניע את תהליך ההתחדשות העירונית הנדרש.
חיפה כעיר נמל טרום התחדשות עירונית מצויה במצב זה בדיוק. בתור אחת מערי הנמל היחידות ללא טיילת ומסחר לאורך המרחב הנמלי, אזלת היד של הממסד לקדם התחדשות עירונית, וכשלון המצב המפולג הנוכחי, מובילים להבנה כי ישנו צורך בגישה תכנונית חדשה.
על ידי התמקמות בנקודת ההשקה בין מזרח העיר לאיזור התעשיה של חיפה, ואימוץ מודל ההסבה של שטחי הנמל והתעשייה, הפרויקט מבקש לבחון את היכולת של שינוי קו החוף לייצר ממשק בין העיר לים ולחולל מהפך תפיסתי ומרחבי בעיר נמל מודרנית.
