בית הספר של העתיד
בדרך כלל כשחושבים על בתי ספר, זה עדיין מעלה חזיונות של כיתות עם לוחות ומורים מלפנים עושים כמיטב יכולתם כדי להפוך את הילדים שעומדים מולם לקצת יותר חכמים. אנחנו חושבים על מסדרונות בטון צרים קטנים, כיתות שחוזרות על עצמן, חוקים נוקשים וקיר גדול שמנתק אותך מהעולם החיצון.
וככל שהעניין בחינוך המבוסס יותר על פרט ממשיך לגדול, כך גם המורכבות המרחבית של מבני בתי הספר גוברת. בית הספר חייב להיות סביבה משתנה ומדמה בה הרבה קורה ויש בחירות שצריך לעשות, כמו בחנות שבה הכל מונח ומחכה לך. לא רק זה, אלא שילדים גם חייבים להתמודד עם ילדים אחרים, ללמוד לעשות דברים ביחד, לקחת בחשבון אחר ולפתור דברים ביניהם.
כשנכנסים לבית הספר, ילדים צעירים מתמודדים עם הרבה תופעות חדשות במה שעבורם הוא סביבה וקהילה חדשה, שפועלת כמודל של עיר מיניאטורית, ובכך גרסה בעציץ של העולם, העולם ב- קליפת אגוז.
לא רק שבית הספר הופך לעיר, כשהלמידה מתרחבת מעבר לתכנית הלימודים בבית הספר, חשוב שכל הסביבה שלנו תהיה חינוכית. אז לא רק שבית הספר הופך לעיר קטנה אלא שהעיר הופכת לבית ספר גדול מאוד.
