המורשת המנדטורית בראי מצודות הטיגארט
הפרויקט מציע גישה ביקורתית להתמודדות עם מבנים בעלי מורשת שלילית, תוך בחינה היסטורית ואדריכלית של מצודות הטיגארט – מבני משטרה שהוקמו בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. מצודות אלה, שנבנו כדי לבסס שליטה קולוניאליסטית, הפכו עם השנים לסמל מוחשי של כוח, ניכור וניתוק מהמרקם המקומי, וממשיכות עד היום לשאת עמן משמעויות טעונות ביחסי שלטון ואזרחים.
כיום מצודות הטיגארט נמצאות ברגע קריטי: שנה לאחר שמנהל התכנון פרסם הנחיות לשימורן, ובצל גל רחב של תוכניות שימור, עולה הצורך לעצור ולשאול כיצד נכון לפעול כלפי אדריכלות מסוג זה. האם להרוס, לשמר באופן אסתטי בלבד, או לחפש דרכי פעולה אחרות? מתוך עיון בתיאוריות של מורשת שלילית, זיכרון ביקורתי ושימור ביקורתי מתגבשת ההבנה שהדרך איננה מחיקה או הקפאה, אלא פרשנות אדריכלית־ביקורתית חדשה.
כמקרה מבחן נבחרו מצודות הטיגארט, הממחישות היטב את הצד השלילי במורשת המנדטורית – מבצרי משטרה המדכאים את האוכלוסייה המקומית ומגלמים את הצד הכוחני של השלטון הבריטי. מתוך ניתוח זה פותחה אסטרטגיה המבוססת על שלוש פעולות מרכזיות: שמיטת הקרקע מתחת למצודה – ניתוק מאחיזת הקרקע שהייתה סמל לשליטה ופתיחת מרחב ציבורי מתחתיה; ריקון חללי הפנים – הפיכת המצודה לקליפה ריקה התלויה על עמודים; ומילוי מחדש בתכנים ציבוריים וקהילתיים – טרנספורמציה מפרוגרמה של פיקוח ושיטור לפרוגרמה של שירות לתושבים. שלוש הפעולות הללו אינן מתייחסות לאתר יחיד בלבד, אלא נועדו להחיל צורת התערבות דומה על כלל מצודות הטיגארט, וכך לחזק את הבנתן כרשת ארצית אחת.
באמצעות מהלך זה המורשת השלילית אינה נמחקת ואינה מוקפאת, אלא נוכחת באופן חדש – כזה המאפשר לה להישאר חלק מהמרחב תוך יצירת פרשנות ביקורתית על מקומן בעיר ועל התפקיד שהן ממלאות בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו היום.
