בין ערים ושדות
ישראל עומדת היום בפני בעיה קריטית בשל היותה מדינה קטנה עם אוכלוסייה שגדלה במהירות. עד שנת 2050 צפויה האוכלוסייה במדינה כמעט להכפיל את גודלה ולהיות בין המדינות הצפופות בעולם. כתוצאה מגידול האוכלוסייה קיים צורך בהגדלת היצע יחידות הדיור. לצד זאת, כדי שהחקלאות הישראלית תספק את אותה כמות מזון ביחס לכמות האוכלוסייה, קיים גם צורך בהגדלת התפוקה החקלאית. מלאי הקרקעות מוגבל ויש לשמור על שטחים פתוחים, לכן הדרך היחידה לענות על הצורך של הגדלת היצע הדירות הוא על ידי ציפוף שטחים בנויים. כך גם בנושא הגדלת הייצור החקלאי, יש לייצר יותר תפוקה חקלאית באותה כמות שטח. עם זאת, המצב בפועל הוא שהיצע הדירות גדל והתפוקה החקלאית קטנה.
בכדי להתמודד עם העתיד הצפוף, מדיניות התכנון במדינה דוגלת בהפרדה תכנונית בין העיר ובין השטחים הפתוחים שסביבה. הפרדה זו מקבלת ביטוי פיזי במרחב באמצעות תשתיות של כבישים מהירים ומסילות רכבת. הפרויקט בוחן את ההזדמנויות הקיימות בהתפתחות המרחבים הבנויים והתפתחות המרחבים החקלאיים באופן שיתופי, לא במנותק ולא אחד על חשבון השני. הפרויקט טוען כי המרחב העירוני יכול להרוויח מהתפתחות המרחב החקלאי וכך גם להיפך. שאלת המחקר שמהווה נקודת מוצא לפרויקט היא: "באיזה אופן שיתופיות במרחב בין העיר ושטחי החקלאות, יכולה לתרום הן לאיכות החיים של תושבי העיר והן להגדלת התפוקה החקלאית?".
ההצעה התכנונית בפרויקט מבוססת על עקרונות שנלמדו מתוך חקירת מרחבים שבהם כבר מתקיימת שיתופיות במרחב בין מרקם בנוי למרקם חקלאי. בכדי ליישם את עקרונות התכנון נבחרה העיר כפר סבא להיות אתר למקרה בוחן בשל היותה עיר הממוקמת במטרופולין תל אביב, המטרופולין הצפוף במדינה ובסביבתה שטחים חקלאיים. ההצעה התכנוניות מתייחסת הן לקנה מידה עירוני והן לקנה מידה של בניין.
