בחזרה לעתיד – כפר כמא

הפרויקט בוחן את המרחבים הבנויים והפתוחים ואת דפוסי ההתפתחות של הכפר הצ’רקסי בגליל התחתון – כפר כמא – מאז הקמתו, תוך התמקדות בגורמים שעיצבו את המרחבים הציבוריים והחברתיים שלו.

כפר כמא נוסד בשנת 1867 על ידי מתיישבים צ’רקסים, על חורבות כפר ביזנטי קדום, בשטחי האימפריה העות’מאנית, לאחר המלחמה מול האימפריה הרוסית ב־1864. תחילה כלל הכפר מספר בתים מצומצם סביב המסגד, ובהדרגה הלך והתרחב לאורך השנים. התפתחותו שיקפה הן את ההקשר של הסכסוך הישראלי־פלסטיני והן את הרצון לשמר את המסורת התרבותית הצ’רקסית.

אחד מהיסודות המרכזיים שעיצבו את חיי הקהילה ואת צורת הכפר היה ה״אדיגה חאבזה״ – מערכת של ערכים, כללים מוסריים וחברתיים שממשיכה להנחות את החברה הצ’רקסית עד היום. היא באה לידי ביטוי גם במבנה הפיזי של הכפר: הבתים נבנו בצמידות ליצירת חומה חיצונית, אך נשמרו מרווחים קטנים לכבוד המרחב הפרטי של כל משפחה. בכל בית שולב “חאצ’ש” – בית אירוח לאורחים – וחצר פנימית משותפת ששימשה לחקלאות ולצרכים הביתיים.

עד היום ניתן למצוא בלב ההיסטורי של הכפר שרידים פיזיים של הבתים המסורתיים – חלקם עדיין מאוכלסים בידי ותיקי המקום וחלקם נטושים והרוסים, ולעיתים משמשים נקודות מפגש חבויות לנוער המקומי. במקביל, הבנייה בכפר הולכת ונעשית מודרנית יותר, בסגנון ישראלי, וההתפשטות מתבצעת בדפוס טבעתי על אדמות פרטיות: כל משפחה גרעינית חדשה מקימה בית חד־משפחתי בקצה, מתרחקת בהדרגה מגרעין הכפר ומתמקדת בצרכים אישיים.

מנגד, הצרכים הקהילתיים והחברתיים כמעט שאינם מקבלים מענה, והדבר אינו מוצא ביטוי במרקם המתחדש. מגמה זו, אם לא תטופל, עלולה להוביל להתרחקות נוספת ממרכז הכפר ההיסטורי ולפגיעה בזהותו הייחודית של המקום.

כפר כמא נמצא כיום בצומת משמעותית: המודרניזציה משנה את כללי המשחק ומביאה עמה אתגרים חדשים. הקהילה המתחדשת מבקשת מענה לצרכים עכשוויים, והכפר המסורתי נדרש להתאים עצמו למציאות המשתנה. במתח זה נוצרת דילמה בין שימור הזהות והתרבות לבין הצורך להסתגל לבנייה עכשווית ולמרחב חברתי אחר – דילמה המאפיינת כפרים מסורתיים רבים בישראל ובעולם, ובפרט יישובים צ’רקסיים.

מכאן עולה שאלה עקרונית: כיצד יכול הכפר המסורתי להתפתח כך שיענה על צרכי הקהילה החדשה, ובו בזמן ישמר את זהותו הייחודית?