עיר Between

תופעת הבדידות העירונית הולכת ותופסת תאוצה במיוחד בעשורים האחרונים. הגידול באוכלוסייה לצד המעבר ההולך וגובר לערים, מביא איתו צורך בציפוף השטחים הקיימים בעיר ועלייה לגובה על מנת לספק את הביקוש לדיור. התוצאה המתקבלת היא פרוייקטי מגורים משוכפלים וחסרי זהות, המהווים מעין "בועה" המנותקת מההוויה העירונית, כאשר מוסיף לבעיה זו הבניין עצמו, בו כמעט ולא מתרחש מפגש בין המשתמשים. צורת חיים זו, בחסות מגדלי המגורים בעיר, יוצר חוסר באינטראקציה בין התושבים החיים באותו בניין או שכונה, ומכאן לקשרים חברתיים חלשים המקשים על היווצרות של קהילה בתוך העיר.

הפרויקט מבקש לענות על השאלה כיצד הארכיטקטורה יכולה לתכנן את המרחב העירוני המתפתח כך שתיווצר ותישמר קהילה במסגרת שכונתית, ומציע פתרון שהוא בין פרויקטי המגורים החדשים בעיר הנבנים לשם סיפוק הצורך של העיר לתוספת יחידות דיור רבות ככל הניתן, לבין הבניה המרקמית הנמוכה והצפופה, המשלבת מגורים לצד פונקציות ציבוריות.

בתור אזור ההתערבות נבחרה שכונת עיר ימים בנתניה, המקדשת תכנון מבוסס גריד של יחידות אוטונומיות, מייצרת סטנדרט מגורים יוקרתי ומונומנטלי המהווה סינון אוכלוסייה מובהק, ומעדיפה פונקציונאליות על פני יצירת רחוב וחוויה עירונית. עם זאת, קיים בעיר ימים פוטנציאל אדיר לתכנון מחודש בעיקר בזכות שפע השטחים הפתוחים ומפלס הקרקע הלא מנוצל בין הבניינים, כך ששילוב של בנייה מרקמית בבלוקים צפופים לצד המגדלים, יחד עם עירוב שימושים והכנסת פונקציות ציבוריות-שיתופיות באופן אינטגרלי עם המגורים, יגביר את האינטראקציה בין התושבים, ומתוך כך גם יצור קשרים חברתיים משמעותיים ותחושת קהילתיות.