במקומות בעלי נסיבות סוציו- פוליטיות חריגות, מצב חירום תמידי מהווה כלי המאומץ ע"י גופים שלטוניים המקנה לגיטימציה ליישום מדיניות מסוימת כדי לשרת את השלטון והאידיאולוגיות העומדות מאחוריו. כפישעלה לכותרות בחודשים האחרונים, בסילואן, הישוב אשר הפך לשכונה במזרח ירושלים מאז שנת 1967 ישנו מצב חירום תמידי. בסילואן מצב החירום עובר תהליך של הפרטה ומתבצע ע"י יישומם של אקטים שלטוניים מתמידים המתבצעים במיקומים, בצורות ובקנה מידה מגוונים. ישנם שלושה אקטים שלטוניים מרחביים עיקריים: מדיניות התכנון ,חפירות ארכיאולוגיות והריסת מבנים. במקביל, המקומיים מגיבים דרך שלושה דפוסי תגובה נפוצים אימפולסיביים כיחידים מתוך אינסטינקט הישרדותי, והינם: בריחה וקיפאון כתגובות פסיביות ולחימה כתגובה אקטיבית אשר יוצרת קשר פיזי עם הסביבה בתקווה לעורר שינוי . הפרויקט "מחייאה" חוקר את מצב החירום התמידי כתופעה מרחבית דרך דפוסי תגובה של יחידים. ובוחן כיצד יכול המרחב לעורר דפוס תגובה קולקטיבי כמענה למצב חירום תמיד, בשאיפה להתמיד מצב חירום את קיום המקומיים בסילואן כיחידים וכקולקטיב, ובכן הוא מציע ליצור מצב אלטרנטיבי, אזרחי; מצב זמני מתמיד תגובות קולקטיביות דרך שימוש ביקורתי באקטים שלטוניים מרחביים כפלטפורמה השואפת לחולל לחימה כאקט קולקטיבי. הפרויקט מזהה פוטנציאלים מרחביים המגלמים תשתית ליצירת מצב חירום אזרחי המבוצע ע"י מיקומיים למען המקומיים. פוטנציאלים אלו הם: אקטים שלטוניים מרחביים, טופוגרפיה, דרכים וקומפוזיציית הדיור הנוכחית(חוש) -כמחוללי מצב חירום אזרחי. מצב חירום אזרחי מציע הוספת רשת מחאתית המתפתחת מתוך קומפוזיציית הדיור הנוכחית כמחוללת התארגנות חברתית אשר מתחברת לפלטפורמות מחאה אימפולסיבית הממשיכה אל תוך אקטים מחאתיים מתמידים. אקטים מחאתיים מתמידים אלו הינם תגובה מושכלת המתבססת על שלושה עקרונות: השכלה, חברה ותרגול ובכן הפרויקט מתמקד בשלושה אתרים אשר מתבססים על עקרונות אלו כדי להנציח לחימה כתגובה קולקטיבית תמידית אשר מתוכם מציע פלטפורמות למחאה אימפולסיבית. הפרויקט שואף להעלות את מצב החירום התמידי של המקומיים בסילואן לשיח האדריכלי ולשיח היו מיומי דרך הצעת מצב מרחבי זמני; מצב חירום אזרחי אשר מהווה פוטנציאל למקומיים להישמע, להתקיים ולחיות.