העיר הטובה

ערב המלחמה התאפיין המרחב הצפוני בדינמיקה יישובית פעילה: פעילות חקלאית סדירה, מוסדות קהילתיים מתפקדים ורצף חיים יומיומי. עם פתיחת הלחימה, המציאות השתנתה בבת אחת. היישובים הסמוכים לגבול פונו, המרחבים הציבוריים ננטשו והשדות נותרו בלתי מעובדים. תהליך זה ממחיש באופן חד את הפער שבין התפיסה ההיסטורית של יישובי ספר כחומת מגן אנושית־מרחבית לבין מציאות עכשווית שבה אותם יישובים הופכים לנקודות פגיעות ולחוליה חלשה במערך הביטחון הלאומי.
מתוך הקשר זה, מטרת הפרויקט היא לבחון את הפוטנציאל הטמון בעיצוב מרחב גבול חדש לאורך הגבול עם לבנון. ההצעה מבוססת על תפיסה המשלבת בין חיזוק הנוכחות האזרחית לבין שימור מימד ביטחוני מובהק, במטרה לייצר רצף התיישבותי אשר אינו רק תגובה למצבי חירום, אלא ביטוי לאסטרטגיה מתמשכת של ריבונות ועצמאות מרחבית.
המודל המוצע אינו מתיימר לספק פתרון חד־משמעי לסוגיה המורכבת של ביטחון הגבולות. תחת זאת, הוא מציע מסגרת להתמודדות עם מציאות של אי־ודאות מתמשכת באמצעות עיצוב סביבה בנויה המאפשרת קיום אזרחי לצד פעילות צבאית. השילוב בין שני מישורים אלו מייצר פרדיגמה חדשה, שבה קו הגבול מתפקד לא רק כקו הפרדה טופוגרפי או מדיני, אלא כמרחב חיוני, פעיל ורב־שכבתי.
במישור האדריכלי, הפרויקט עושה שימוש ביחידות מודולריות המושפעות מצורות צינוריות אופקיות. יחידות אלו ממוקמות באופן אסטרטגי כך שהן פונות ומשקיפות לעבר הצד הלבנוני. מיקום זה מבטא דינמיקה כפולה: מחד – נוכחות פיזית מודגשת של מבנים ישראליים בשטח, ומאידך – הכרה במבטים ההדדיים החוצים את הגבול. בכך נוצרת שפה מרחבית המשלבת ביטוי צורני מובהק עם מסר פוליטי־חברתי, השואפת להעצים את החוסן היישובי ולחזק את הרציפות המרחבית של המדינה לאורך קו העימות.