דניאל יהונתן ג'ינו: שילוב אופטימלי של מתקני מיון והשבת אנרגיה מפסולת עירונית בישראל

דניאל יהונתן ג'ינו: שילוב אופטימלי של מתקני מיון והשבת אנרגיה מפסולת עירונית בישראל

ככל שהאוכלוסייה האנושית גדלה וכלכלתה מתפתחת, כך גדלים היקפי הפסולת העירונית. בהיעדר טיפול נכון, מתעצמת השפעתה השלילית על בריאות הציבור והסביבה. בעשור האחרון, פרסם המשרד להגנת הסביבה תוכניות אסטרטגיות לניהול עתידי של משק הפסולת הלאומי. היעד המרכזי בתוכניות הוא צמצום כמות הפסולת המועברת להטמנה מ-80% כיום ל-20% עד 2030. העמידה ביעדי התוכניות נעוצה בתכנון מתקני מיון לפסולת ומתקני השבת אנרגיה מפסולת.
במחקר נעשה שימוש במודל עלות-תועלת מרחבי, המכסה את תחום השיפוט של 255 הרשויות המקומיות. המודל כולל עלויות ישירות וחיצוניות של שלושה סוגי מתקני מיון ושני סוגים של מתקני השבת אנרגיה מפסולת בגדלים שונים. הוגדרו אגני היקוות פסולת ונבחנו ארבעה תרחישים: 1. זרם אחד- פסולת מעורבת; 2. שני זרמים- יבש, רטוב; 3. שלושה זרמים- יבש, רטוב ומעורב; 4. מצב "עסקים כרגיל". נמצא כי תרחיש 2 הוא בעל העלות הנמוכה ביותר.