מאז שחר הציוויליזציה, אדריכלות ואתר היו כרוכים יחד וחברות הסטוריות התאימו את סביבתן תוך שימוש בחומרים מצויים ופיתוח כלים מותאמים אישית לבנייה. עם זאת, המסורת של שימוש בחומרים מקומיים פחתה דרמטית עם האצת התיעוש והקלות בה התאפשרה הובלת חומרים לאתרי בנייה. תהליך זה הביא לכרייה ושינוע מאסיביים של חומרים ברחבי העולם, ובעקבותיהם, לשינוי משמעותי של פני כדור הארץ. בשנים האחרונות, חדר הייצור הרובוטי לאדריכלות, וכלים לייצור באתר מאפשרים בהדרגה להסב חומר מצוי למשטחים בנויים ולמבנים אדריכליים. התזה מגדירה אפשרות זו כ- ׳ייצור רובוטי טריטוריאלי׳ ומפתחת את היסודות הרעיוניים והמתודולוגיים לתחום זה. באמצעות מקרי בוחן שונים היא מדגימה גישת ייצור דיגיטלית המעגנת ייצור דיגיטלי בבניה בסביבה בה הוא נטוע ומקשרת בין חומר מצוי לאדריכלות הנוצרת ממנו.